קטרקט
קטרקט
קטרקט (בעברית - יָרוֹד) הוא מצב בו העדשה הטבעית של העין מִתְקַשַּׁחַת ומתערפלת. עכירות העדשה פוגעת במעבר התקין של קרני האור לרשתית ובשל כך יורדות איכות וחדות הראיה.
על פי ארגון הבריאות העולמי, קטרקט הוא הגורם המוביל בגרימת ליקויי ראייה בכל העולם. מקרים של קטרקט גורמים לעיוורון הפיך אצל למעלה מ-19 מיליון אנשים ומספר זה עתיד להגיע ל-40 מיליון עד שנת 2020. כיום בארץ, מבוצעים כל שנה למעלה מ-7000 ניתוחים לכל מיליון איש באוכלוסיה, בעוד שבסין המספר הוא פחות מ-500 ניתוחי קטרקט/מיליון איש באוכלוסיה.
הירידה בראייה בשל קטרקט לרוב הדרגתית ויכולה להתבטא בטשטוש ראייה או בהפרעה בקריאה. עלול להופיע סנוור מהשמש בשעות היום או מתאורה חזקה בשעות הלילה וכן שיבוש באבחנת צבעים. הקטרקט מופיע בדרך כלל בשתי העיניים, אך לעיתים הוא מתקדם יותר בעין אחת. יתכן מצב בו הקטרקט מפריע לראייה רק כשהעין הטובה סגורה.
התפתחות הקטרקט:
הסיבה העיקרית להופעת קטרקט היא הגיל ובבדיקת עיניים של אנשים מעל גיל 60 ניתן לצפות בקטרקט ב- 75% מהמטופלים. הסיבות להתפתחות של קטרקט בגיל צעיר הן סוכרת, מחלות עיניים דלקתיות (uveitis), שימוש בתרופות (קורטיקוסטרואידים), מומים מולדים, מחלות תורשתיות וחבלות. קיים קשר גם לחשיפה לשמש, קרינה ולעישון.
הקטרקט אינו נגרם משימוש יתר בעיניים כגון ראייה מאומצת בתאורה חלשה או קריאה ממושכת.
קטרקט לא יכול לעבור בעזרת תרגול, תרופות או טיפות. הטיפול בקטרקט הוא ניתוחי.
מתי מומלץ לטפל בקטרקט?
בחלק מהמקרים של ירידה בראייה הנובעת מקטרקט ניתן לשפר את הראייה בעזרת משקפיים, אך כאשר הקטרקט מפריעה בתפקוד היומיומי רצוי לעבור ניתוח. מומלץ לא לחכות לאבדן משמעותי ביכולת הראייה.
כהכנה לניתוח נבצע:
-
בדיקת תפקוד ראייה.
-
בדיקת עיניים מקיפה.
-
מדידות (ביומטריה) לקביעת המספר המדויק של העדשה שתושתל בעין.
-
מדידות של הקרנית לצורך תיקון צילינדר (אסטיגמציה).
גילוי מוקדם של בעיה בעצב הראיה או זיהוי בעיה ברשתית כגון נזק מניוון מקולרי מאפשרים לנו, המנתחים, לתת הערכה מוקדמת לגבי פוטנציאל הראיה. כשאין בעיות נוספות, הסיכויים לראייה טובה לאחר הניתוח מצוינים.
עיניים אחרי ניתוח קטרקט
לאחר ניתוח קטרקט משולב עם ניתוח חור מקולרי
יום לאחר ניתוח קטרקט
ניתוח קטרקט בעזרת לייזר:
מכשור הלייזר לניתוחי קטרקט מסייע למנתח לבצע מספר חתכים מוגדרים בקרנית ובעדשה הטבעית באופן אוטומטי בעזרת קרן לייזר מונחית מחשב. לאחר השימוש בלייזר, הרופא ממשיך בניתוח: הקפסולה הקדמית נפתחת (קפסולורקסיס), העדשה מפונית מהעין על ידי מכשיר אולטרה-סאונד, הקפסולה הדקיקה מנוקה למשעי תוך שמירה על שלמותה, מושתלת עדשה מלאכותית לתוך הקופסולה ועוד מספר פעולות. לאור השלבים הקבועים והפעולות המדויקות בביצוע ניתוחי קטרקט, ניתן להניח כי מתי שהוא בעתיד יעמוד לרשותינו מיכשור רובוטי אוטומטי המבצע את הניתוח - מעין טייס אוטומטי.
מנתחים וטייסים מממשים תכונות דומות, בעלי יכולת גישה אישית, ידע, יד יציבה וקשר טוב בין העין ליד.
שינויי הגיל
קטרקט תלוי-גיל מהווה סיבה שכיחה לליקוי ראייה אצל אנשים בגיל השלישי. היווצרות קטרקט עם השנים נובעות מגורמים רבים אשר אינם ברורים במלואם. ככל שהעדשה מתבגרת, היא צוברת משקל ונפח ובנוסף חלה ירידה בכוח ההסתגלות שלה. במהלך השנים נוצרות בעדשה שכבות חדשות של סיבים בצורת מעגלים קונצנטריים, גרעין העדשה עובר דחיסה והקשחה (nuclear sclerosis), והקריסטלינים (חלבוני העדשה) עוברים שינויים כימיים והתגבשות לחלבון בעל משקל מולקולרי גבוה. החלבון האגרגטי שנוצר גורם לתנודות בכוח התשבורת של קרני האור, מפזר קרני אור ומקטין את שקיפות העדשה. שינויים כימיים של חלבוני גרעין העדשה יוצרים פיגמנטציה והעדשה מקבלת גוון צהבהב או חום עם התקדמות הגיל.
שלושת הסוגים העיקריים של קטרקט תלוי-גיל הם קטרקט גרעיני, קורטיקלי ותת-קפסולרי אחורי. אצל מטופלים רבים נמצאים מרכיבים של יותר מסוג אחד.
קטרקט גרעיני
רמה מסוימת של פיגמנטציה והצהבה של העדשה נחשבת נורמלית מבחינה פיזיולוגית אחרי גיל המעבר. באופן כללי, מצב זה מפריע רק בצורה מינימלית לתפקוד הראייה. רמה גבוהה של פיגמנטציה והצהבה הגורמת לעכירות מרכזית הנקראת קטרקט גרעיני. דרגת העכירות הגרעינית בעדשה נמדדת באמצעות מיקרוסקופ בעל מנורת סדק ועל ידי בדיקת הרפלקס האדום כאשר האישון מורחב.
קטרקט גרעיני נוטה להתקדם באיטיות. למרות שהקטרקט בדרך כלל דו-צדדי, הוא יכול להיות א-סימטרי. קטרקט גרעיני גורם בדרך כלל ליקוי גדול יותר לראייה לרחוק מאשר לטווח הקרוב. בשלבים המוקדמים, ההתקשות הפרוגרסיבית של גרעין העדשה גורמת לעיתים קרובות להגדלת מדד השתברות הקרניים במעבר דרך העדשה ועל ידי כך למעבר מָיוֹפּי בתשבורת (מיופיה לנטיקולרית). במקרים אחדים, המעבר המָיוֹפּי גורם לאנשים שהיו רחקי-רואי לקרוא ללא צורך במשקפים, מצב המכונה ראייה שניה. השינוי הפתאומי במדד ההשתברות בין גרעין סקלרוטי (או עכירות עדשה אחרת) והקורטקס של העדשה יכול לגרום לכפל ראייה (דיפלופיה) בעין אחת. הצהבה מתקדמת של העדשה גורמת לאבחנה חלשה בין צבעים, במיוחד לאור כחול בעל אורך גל קצר הנמצא בקצה הספקטרום של האור הנראה. גם התפקוד הראייתי באור בהיר עלול להיפגע עם התקדמות הקטרקט הגרעיני. במקרים מתקדמים מאד, גרעין העדשה נעשה מעורפל וחום ונקרא קטרקט גרעיני ברונסנטי.
קטרקט קורטיקלי
שינויים בהרכב היוני של קורטקס העדשה ושינויים נלווים בתכולת המים של סיבי העדשה גורמים להתפתחות של עכירות קורטיקלית. קטרקט קורטיקלי הוא בדרך כלל דו-צדדי אבל לעיתים קרובות א-סימטרי. השפעתו על תפקוד הראייה משתנה במידה רבה בהתאם למידת העכירות ביחס לציר הראיה. תסמין שכיח של קטרקט קורטיקלי הוא סינוור ממקור אור ממוקד, כמו למשל אורות של פנסי מכונית. יכול גם להופיע כפל ראייה בעין אחת. קטרקט קורטיקלי בעל קצב התקדמות שונה מאדם לאדם; עכירויות קורטיקליות אחדות נותרות ללא שינוי במשך תקופות ארוכות, בעוד שמקרים אחרים מתקדמים במהירות.
הסימנים הראשונים של היווצרות קטרקט קורטיקלי נראים כאשר רואים בעזרת המיקרוסקופ עם מנורת הסדק חללים וחריצי מים בחלק הקדמי והאחורי של הקורטקס. שכבות קורטיקליות יכולות להיות מופרדות על ידי נוזל. עכירויות בצורת טריז (חישורים קורטיקליים או עכירויות בצורת כתב יתדות) הנוצרות קרוב להיקף של העדשה, כאשר הקצה המחודד של העכירויות מכוון אל המרכז. החישורים הקורטיקליים מופיעים כעכירויות לבנות בצפיה במנורת הסדק, וכצללים כהים כאשר רואים אותם באמצעות retroillumination – הארה מאחור על ידי רפלקס האור. העכירויות דמויות הטריז יכולות לגדול ולהתמזג לכדי עכירויות קורטיקליות גדולות. ככל שהעדשה ממשיכה לספוג מים, היא עלולה להתנפח ולשנות את נפח הלשכה הקדמית בעין. כאשר כל הקורטקס מהמעטפת ועד הגרעין נעשה לבן ועכור, הקטרקט נקרא בָּשֵל.
מצב של קטרקט היפר-בָֹּשֵל נוצר כאשר חומר קורטיקלי מנוון דולף דרך מעטפת (קופסית) העדשה, ומשאיר את הקופסית מקומטת ומצומקת. מצב של קטרקט מורגגני נוצר כאשר התנזלות של הקורטקס מאפשרת תנועה חופשית של הגרעין בתוך שק העדשה.
קטרקט תת-קפסולרי אחורי
קטרקט תת-קפסולרי אחורי (PSC) נצפה לעיתים קרובות יותר אצל מטופלים צעירים מאלו הסובלים מקטרקט גרעיני או קטרקט קורטיקלי. מקרים של קטרקט תת-קפסולרי אחורי ממוקמים בשכבה הקורטיקלית האחורית ובדרך כלל נוצרים במרכז ציר הראיה. האבחנה הראשונה של היווצרות קטרקט תת-קפסולרי אחורי היא הופעת מעין זוהר צבעוני עדין בשכבות הקורטיקליות האחוריות הנראה באמצעות מנורת הסדק והמיקרוסקופ. בשלבים מאוחרים יותר מופיעות עכירויות פנימיות יותר באיזור הקורטקס התת-קפסולרי האחורי.
המטופל מתלונן לעיתים קרובות על סינוור וראייה לא טובה בתנאי תאורה בהירה בגלל שהקטרקט התת-קפסולרי האחורי מטשטש חלק גדול יותר של מפתח האישון כאשר האישון מוצר על ידי תאורה חזקה. בזמן קריאה יש התאמה אוטומטית של האישונים (היצרות האישונים) ולכן חדות הראייה מקרוב נוטה להפגעה יותר מחדות הראייה לרחוק. יש מטופלים החווים כפל ראייה בעין אחת. ניתן לבצע אבחון של קטרקט תת-קפסולרי אחורי בצורה הטובה ביותר עם אישון מורחב. הארה מאחור על ידי רפלקס אור (retroillumination) מועילה גם היא.
מלבד היותו אחד הסוגים העיקריים של קטרקט תלוי-גיל, קטרקט תת-קפסולרי אחורי יכול לקרות כתוצאה מחבלה, שימוש בקורטיקוסטרואידים, דלקת תוך עינית (אובאיטיס), חשיפה לקרינה מיננת ולקרינת UV.
קטרקט טראומטי
פציעה קשה לא חודרת יכולה לגרום לעכירות העדשה. קטרקט כתוצאה מחבלה יכול להופיע בחלק מהעדשה או בכולה. לעיתים קרובות, ההופעה הראשונית של קטרקט טראומטי היא עכירות בצורת כוכב או רוזטה, שלרוב ממוקם במרכז העדשה סמוך למעטפת האחורית. על המנתח להכיר בכך שקטרקט טראומטי שונה מקטרקט סנילי. בחבלה עינית, לעיתים נדירות הפגיעה מוגבלת לעדשה בלבד, והיא עלולה להיות קשורה לפגיעה בזונולות (הרצועות שאוחזות את העדשה), בקשתית, ובסגמנט האחורי. יש להתייחס למטופל עם קטרקט אחרי חבלה כבעל סיכון גבוה להפתעות במהלך הניתוח. קטרקט הנובע מטראומה קלה יכול להשתפר באופן ספונטני במקרים נדירים.
בטראומה עינית, קיימות מספר גישות בנוגע לעיתוי ניתוח הקטרקט והשתלת עדשה תוך-עינית. יש טיעונים לטובת הוצאת קטרקט ראשונית או לחילופין משנית כאחד, ועל המנתח לבחון את העובדות לפני קבלת החלטה. הוצאת קטרקט ביחד עם תיקון הפציעה הראשונית בעלת יתרונות ברורים, כמו ויזואליזציה של הסגמנט האחורי, שליטה בדלקת, ושליטה בעליית לחץ תוך-עיני באופן טוב יותר. אצל ילדים, הסרה מוקדמת של עכירות מציר הראייה בעלת חשיבות במניעת אמבליופיה (עין עצלה). פגיעה בעדשה עם אבדן זגוגית יכולה להוות תמריץ להתפתחות PVR (קרומים ומשיכת רשתית), ולכן הוצאת העדשה עם כריתת זגוגית הינן הכרחיות במקרים אלו.
התומכים בהוצאת קטרקט משנית ממליצים על בקרה טובה יותר של דלקת תוך-עינית, תנאי בהירות קרנית אופטימלים ופצע יציב לפני ניתוח להוצאת הקטרקט הטראומטי. יש לזכור כי בקרה טובה של דלקת והשתלת עדשה תוך-עינית בשלב שני של הטיפול עשויה להוביל לתוצאה טובה יותר. במקרים רבים בהם השתלת העדשה מתוכננת כפרוצדורה שנייה, החישובים לקביעת כח העדשה התוך-עינית מדויקים יותר. מצד שני, יכול להיות קושי לקבוע את הכוח הנכון של העדשה התוך-עינית גם לפני הניתוח השני ולעיתים העין השנייה משמשת כבסיס לחישובים.
לילדים ולמטופלים צעירים קיים חיבור בין הקפסולה האחורית ומרכז הזגוגית הקדמית, המחובר מבחינה אנטומית לבסיס הזגוגית והרשתית הפריפרית. כל משיכה של פני הזגוגית הקדמית מועבר לרשתית. ככל שהמטופל צעיר יותר כך גדל הסיכון להתפתחות קרע ברשתית. בנוסף, עקב הסיכון הניכר לאמבליופיה אצל ילדים קטנים, מנתחים יכולים לנקוט בפרוצדורה בת שלב אחד ולבצע הוצאת עדשה, השתלת עדשה תוך-עינית, ואם יש צורך, כריתת הזגוגית הקדמית כדי להשיג תוצאה אופטימלית. השתלת עדשה תוך-עינית בזמן הפרוצדורה הראשונית לא רק מקטינה את הסיכון לאמבליופיה, אלא גם מונעת היצמדות של הקפסולה הקדמית לאחורית וסגירת שק העדשה.
בתקופת ההחלמה, שיירי הדלקת יכולים לשקוע על פני העדשה התוך-עינית. תופעה זו עלולה לגרום לצורך בטיפול יאג לייזר, ניתוח, או הליך מיוחד אחר כדי לנקות אותה. יש לקחת בחשבון שעדשה תוך-עינית יכולה לפעמים להפריע באם מתפתח PVR קדמי אשר דורש ויטרקטומי באיזור בסיס הזגוגית הפריפרית.
דיסלוקציה וסובלוקציה
במקרים אחדים, טראומה קשה גורמת לדיסלוקציה של העדשה. התרחבות מהירה של גלגל העין במישור האקווטוריאלי בזמן חבלה יכולה לגרום למתח ופגיעה בזונולות אשר גורמת לדיסלוקציה וסובלוקציה של העדשה. העדשה יכולה לנדוד ממקומה התקין לאחור, לתוך החלל הזגוגי, או לפנים לתוך הלשכה הקדמית.
תסמינים וסימנים של סובלוקציה טראומטית של העדשה כוללים תנודות בראייה, הסתגלות פגומה, כפל ראייה בעין אחת, ואסטיגמציה גבוהה. לעיתים קרובות מופיעות iridodonesis – אי-יציבות של הקשתית או phacodonesis – אי-יציבות של העדשה. במקרים אחדים, טראומה קשה גורמת לדיסלוקציה וליצירת קטרקט כאחד.
פגיעה חודרנית
פגיעה חודרנית בעדשה מביאה לעיתים קרובות לעכירות של הקורטקס בצד הפגוע, אשר בדרך כלל מתקדם במהירות לעכירות מלאה. לפעמים, פצע פרפורציה קטן במעטפת העדשה יכול להבריא כשהוא גורם ליצירת קטרקט קורטיקלי ממוקד וקבוע.
פגיעות כימיות
פגיעות אלקלי (בסיס) על פני שטח העין החיצוני גורמות לעיתים קרובות לקטרקט, בנוסף לנזק לקרנית, ללחמית ולקשתית. תרכובות אלקלי חודרות לעין בקלות, וגורמות לעלית pH וירידה ברמת הגלוקוז ואסקורבאט (מלח של חומצה אסקורבית) במי-הלשכות. היווצרות קטרקט קורטיקלי יכולה לקרות באופן חד או מושהה אחרי פגיעה כימית. מכיוון שחומצה נוטה לחדור לעין בקושי רב יותר מאשר בסיס, פחות סביר שפגיעות חומצה יביאו להיווצרות קטרקט.
פגיעה חשמלית
שוק חשמלי יכול לגרום להיווצרות קטרקט. יותר שכיח להבחין בעכירות בעדשה כאשר הזרם החשמלי עובר בראש המטופל. בהתחלה, חללים בעדשה מופיעים לייד מרכז העדשה, ולאחר מכן מופיעות עכירויות קורטיקליות ליניאריות בתת-הקפסולה הקדמית של העדשה. קטרקט הנובע מפגיעות חשמליות יכול לסגת והעדשה מסוגלת לחזור למצב הקודם. לחלופין יש מצבים בהם הקטרקט מבשיל לקטרקט שלם תוך חודשים או שנים.
שינויים בעדשה תלויי-קורטיקוסטרואידים
שימוש ארוך-טווח בקורטיקוסטרואידים עלול לגרום לקטרקט תת-קפסולרי (קופסיתי) אחורי. שכיחות הקטרקט קשורה למינון ומשך זמן הטיפול, ונראה שקטרקט תת-קופסיתי אחורי הנגרם על ידי קורטיקוסטרואידים משתנה על פי הרגישות לקורטיקוסטרואידים מאדם לאדם. היווצרות קטרקט דווחה בעקבות מתן קורטיקודטרואידים בכמה נתיבים: מערכתי, מקומי, מתחת ללחמית ודרך ספריי לאף.
לדוגמה, דווח על מקרי קטרקט לאחר טיפול ממושך בדלקת עור של העפעף בקורטיקוסטרואידים מקומיים. במחקר אחד עם מטופלים שטופלו בפרדניזון דרך הפה שעקבו אחריהם במשך 1-4 שנים, 11% שטופלו בפרדניזון 10 מ"ג/יום פיתחו קטרקט, כמו גם 30% מאלו שקיבלו 10-15 מ"ג/יום ו-80% מאלו שקיבלו יותר מ-15 מ"ג/יום. במחקר אחר, מחצית מהמטופלים שקיבלו קורטיקוסטרואידים מקומיים לאחר ניתוח השתלת קרנית פיתחו קטרקט לאחר קבלת ממוצע של 2.4 טיפות ליום של 0.1% dexamethasone במשך תקופה של 10.5 חודשים.
קטרקט הקשור עם אובאיטיס – דלקת הענבייה
הקטרקט נוצר לעיתים קרובות משנית ל- uveitis ו/או קשור בטיפול בקורטיקוסטרואידים. אופייני שיופיע קטרקט תת-קפסולרי אחורי ויכולים להופיע גם עכירויות בעדשה הקדמית. היווצרות הידוקים אחורים בין הקשתית לעדשה שכיחה גם היא במקרים של אובאיטיס, לרוב עם התעבות מעטפת העדשה הקדמית, שיכולה להיות קשורה להתפתחות קרום במפתח האישון. השינויי בעדשה בקטרקט משני לאובאיטיס יכול להתקדם לקטרקט בשל.
קטרקט מטבולי - סוכרת
סוכרת יכולה להשפיע על שקיפות העדשה, התשבורת שלה וטווח ההסתגלות שלה. כל קטרקט קורטיקלי דו-צדדי המבשיל במהירות אצל ילד או אדם צעיר צריך להדליק נורת אזהרה אצל המטפל לאפשרות של סוכרת. מטופלים סוכרתיים הם בעלי סיכון גבוה יותר לפתח שינויי עדשה תלויי-גיל שלא ניתן להבחין בינם לבין קטרקט תלוי-גיל לא סוכרתי. שינויים אילו בעדשה נוטים לקרות יותר בגיל צעיר יותר מאשר אצל מטופלים לא סוכרתיים.
ככל שרמת הסוכר בדם עולה, עולה גם תכולת הגלוקוז במי-הלשכות. בגלל שגלוקוז ממי-הלשכות נכנס לעדשה על ידי דיפוזיה, תכולת הגלוקוז בעדשה תעלה באותה מידה. חלק מהגלוקוז משתנה על ידי האנזים אלדוז רדוקטאז לסורביטול, שאינו מתפנה אלא נשאר בעדשה. הסורביטול מעלה את הלחץ אוסמוטי וגורם לזרימת מים פנימה לתוך העדשה, וכתוצאה מכך להתנפחות סיבי העדשה. מידת תכולת המים בעדשה יכולה להשפיע על כוח התשבורת של העדשה. מטופלים סוכרתיים עלולים לחוות שינויי תשבורת זמניים הנגרמים על ידי שינויים ברמת הסוכר בדם שלהם. תנודות מיופיות חדות (של קוצר-ראיה) יכולות לרמז על סוכרת לא מאובחנת או סוכר תחת שליטה לקויה. למטופלים סוכרתיים יש טווח מוקטן של הסתגלות (presbyopia) וצורך במשקפי קריאה בגיל צעיר יותר מאשר אצל מטופלים לא סוכרתיים.
בדיקה עם מנורת סדק - Slitlamp
קטרקט תלוי-קרינה
קרינה מיננת
העדשה רגישה מאד לקרינה מיננת; יחד עם זאת, יכולות לעבור 20 שנה לאחר החשיפה עד שהקטרקט נעשה משמעותי מבחינה קלינית. תקופה זו של השהיה מיוחסת למינון הקרינה ולגיל המטופל; מטופלים צעירים יותר פגיעים יותר משום שיש להם יותר תאים בצמיחה פעילה. קרינה מיננת בטווח קרני רנטגן (אורך גל 0.001-10.0 nm) יכולה לגרום קטרקט אצל אנשים מסוימים במינון יחיד נמוך של 200 ראד. (בדיקת רנטגן חזה שגרתית שווה ל-0.1 ראד בחשיפה לבית החזה). הסימנים הקליניים הראשונים של קטרקט תלוי-קרינה הם לעיתים קרובות עכירויות נקודתיות בתוך הקופסית האחורית ועכירויות נוצתיות בתת-קופסית הקדמית המתמשכות לעבר היקף העדשה. עכירויות אלו עלולות להתקדם לכדי עכירות מלאה של העדשה.
קרינה אינפרה-אדומה (קטרקט נפחי הזכוכית)
חשיפת העין לקרינה אינפרה-אדומה וחום אינטנסיבי במשך זמן יכולה לגרום לשכבות החיצוניות של קפסולת העדשה הקדמית להתקלף כשכבה בודדת. התקלפות אמיתית כזאת של קפסולת העדשה, שבה השכבה החיצונית של מעטפת העדשה נושרת ונוטה להתגלגל כלפי מעלה עם התפתחות קטרקט קורטיקלי, נדירה מאד היום.
קרינה אולטרה-סגולה
עדות ניסויית מראה שהעדשה רגישה לנזק מקרינה אולטרה-סגולה בטווח UV-B של 290-320 nm. עדות אפידמיולוגית ומחקרים המבוססים על האוכלוסייה מציינים שחשיפה ארוכת-טווח אפילו לרמות נמוכות של UV-B או חשיפה לשמש קשורות לסכנה מוגברת לקטרקט קורטיקלי וקטרקט של תת-הקפסולה האחורית. עדשות משקפיים מסננות את האולטרה-סגול ומשקפי שמש ללא מרשם מפחיתים את העברת ה-UV בלמעלה מ-80%. חבישת כובע בעל שוליים מפחיתה את חשיפת העיניים לשמש ב-30-50%.
קרינת מיקרוגל
קרינת מיקרוגל הוכחה כגורמת קטרקט בחיות מעבדה וישנם מקרים מדווחים של קטרקט משני לקרינת מיקרוגל בבני אדם. קטרקט הנגרם על ידי קרינת מיקרוגל גורם לעכירויות בצד הקדמי ו/או בתת-הקפסולה האחורית.
הערכה וניהול מקרי קטרקט
כאשר רופא עיניים מעריך מטופל בהקשר של ניתוח קטרקט, המטרות הראשוניות הן לקבוע האם עכירות העדשה היא הסיבה העיקרית לירידה בתפקוד הראייה ולהעריך את מידת אובדן הראייה והשפעתו על יכולתו של המטופל לבצע את פעילויות היומיום שלו שחשובות לאיכות חייו.
השאלות הבאות ראויות לתשומת לב בהערכה ובניהול קטרקט:
-
האם עכירות העדשה קשורה לדרגת ליקויי הראייה?
-
האם החלפת העדשה הטבעית תספק שיפור תפקודי מספיק כדי להצדיק ניתוח?
-
האם המטופל מספיק בריא כדי לעמוד בניתוח?
-
האם המטופל או אדם אחראי אחד מסוגל לשאת בטיפול לאחר הניתוח?
-
האם עכירות העדשה היא משנית למצב סיסטמי או עיני שחייבים לקחת בחשבון בתכנון הניתוח?
מכיוון שניתוח קטרקט, ברוב המקרים, הינו הליך סלקטיבי, רופא העיניים צריך לתת מספיק זמן כדי להשיג תשובות לשאלות אלו. חשוב שהמטופל והרופא יהיו מרוצים שהניתוח תואם את מיטב האינטרסים של המטופל.
היסטוריה קלינית: סימנים וסימפטומים
מטופלי קטרקט פונים לעיתים קרובות מתוך יוזמה עצמית. לעיתים קרוב משפחה או חבר נוכח לדעת שהמטופל סובל מראייה לקויה, והמטופל פונה לרופא עיניים. בדרך כלל ההיסטוריה הקלינית היא ישירה וגלויה, והמטפל מספר לרופא אלו פעילויות הופחתו או ננטשו. במצבים אחרים, המטופל נוכח לדעת רק לאחר בדיקה שרמת חדות הראיה שלו ירדה. אחרים מכחישים שיש להם איזושהי בעיה עד שהמוגבלויות שלהם מומחשות או שזכויות לא ניתנות בגלל שהם כבר לא כשירים.
סוגים שונים של קטרקט יכולים להשפיע בצורות שונות על חדות הראייה. האפקט הכולל של הקטרקט על תפקוד הראייה הוא אולי הדרך המתאימה ביותר כדי לקבוע מוגבלות ראייה ולא להסתמך רק על בדיקת חדות ראיה עם לוח סנֶלֶן.
לאחר השגת היסטוריה מדוקדקת, המטופל צריך לעבור בדיקת עיניים מלאה, החל מבדיקת תשבורת וכלה בבדיקת רשתית. התפתחות קטרקט גרעיני יכולה להגדיל את הכוח הדיאופטרי של העדשה, שבדרך כלל גורם לרמה קלה עד מתונה של קוצר ראייה. התפתחות א-סימטרית של קוצר ראייה הנובע מהעדשה הטבעית יכול להניב אניסומטרופיה (א-סימטריה בתשתברות האור בין שתי העיניים). בדיקות ספציפיות תחת תנאי תאורה שונים יכולות להדגים מצבים בהם יש למטופל קושי בביצוע פעילויות חשובות כגון נהיגה בלילה.
סינווּר
מטופלים עם קטרקט מתלוננים לעיתים קרובות על רגישות מוגברת לבוהק, אור מסנוור, שיכול להשתנות בחומרתו מירידה ברגישות לקונטרסט בסביבה מוארת באור חזק ועד סינוור מגביל בשעות היום או בלילה כתוצאה מתאורה כגון אור מכונית. תלונה זאת בולטת במיוחד בקטרקט תת-קופסיתי (קפסולרי) אחורי (PSC). בדיקות סינווּר (glare) מנסות לקבוע את דרגת ליקוי הראייה שנגרם מנוכחות מקור אור ישיר הממוקם בשדה הראייה של המטופל. יש מטופלים המתמודדים עם רמות מתונות של סינוור ללא קושי. יחד עם זאת, במקרים מסוימים יש ירידה משמעותית בתפקוד הראייה כתוצאה מתאורה ישירה וסינוור. חשוב להשתמש בשיטה אמינה ועקבית כדי לקבוע את הרגישות לסינוור ולתעד את מידת המגבלה.
רגישות לקונטרסט (ניגוד)
רגישות לקונטרסט מודדת את יכולתו של המטופל להבחין בשינויים דקים בהצללה על ידי שימוש בדמויות המשתנות לפי מידת הניגוד. אפשר להפיק מבדיקת קונטרסט אומדן יותר מקיף של רזולוצית הראייה של האופטיקה של העין וניתן להמחיש אובדן משמעותי של תפקודי ראייה שלא נמדדים בעזרת בדיקה רגילה עם לוח סנלן.
שינוי מַיופי – קוצר ראייה
התפתחות קטרקט יכולה להגדיל את הכוח הדיאופטרי של העדשה, שבדרך כלל גורמת לרמה קלה עד מתונה של קוצר ראייה. מטופלים עם פרסביופיה (רוחק ראייה עקב גיל) נוכחים לדעת שהצורך שלהם במשקפים למרחק יורד כשהם חווים את מה שנקרא ראייה שנייה. בכל אופן, ככל שהאיכות האופטית של העדשה יורדת, יתרון זמני זה נעלם. תופעה זו נפוצה בקטרקט גרעיני. התפתחות א-סימטרית של קוצר ראייה תלוי-עדשה יכום להוביל לאניסומטרופיה (תשבורת א-סימטרית), המהווה התוויה לניתוח קטרקט.
פוליאופיה (ראיית יותר משתי דמויות) ודיפלופיה (ראייה כפולה) חד-עינית
לפעמים שינויים ממוקמים בשכבות הפנימיות של גרעין העדשה גורמים להתפתחות שטחים מרובי השתברות במרכז העדשה. ניתן לראות שטחים אלו בבדיקת הרפלקס האדום בעזרת רטינוסקופיה או בדיקה באופתלמוסקופ ישיר. סוג זה של קטרקט גורם לפעמים דיפלופיה או פוליאופיה חד-עינית, כולל דמויות רפאים או הופעת דמות שניה לייד הדמות האמיתית. דיפלופיה חד-עינית יכולה להיות קשורה להפרעות אחרות של העין בקרנית וברשתית.
לקריאה אודות איכות ראייה לאחר ניתוח קטרקט
נא להקליק על הפרח
