בס"ד

המרפאה > קטרקט

קטרקט

 

קטרקט (בעברית - יָרוֹד) הוא מצב בו העדשה הטבעית של העין מִתְקַשַּׁחַת ומתערפלת. עכירות העדשה פוגעת במעבר התקין של קרני האור לרשתית ובשל כך יורדות איכות וחדות הראיה.

 

 

ניתן להקליק על העין לצפיה בשלבי ההתפתחות הטבעית של קטרקט

קטרקט בן-חיים בורלא

 

 

על פי ארגון הבריאות העולמי, קטרקט הוא הגורם המוביל בגרימת ליקויי ראייה בכל העולם. מקרים של קטרקט גורמים לעיוורון הפיך אצל למעלה מ-19 מיליון אנשים ומספר זה עתיד להגיע ל-40 מיליון עד שנת 2020. כיום בארץ, מבוצעים כל שנה למעלה מ-7000 ניתוחים לכל מיליון איש באוכלוסיה, בעוד שבסין המספר הוא פחות מ-500 ניתוחי קטרקט/מיליון איש באוכלוסיה. 


   
הירידה בראייה בשל קטרקט לרוב הדרגתית ויכולה להתבטא בטשטוש ראייה או בהפרעה בקריאה. עלול להופיע סנוור מהשמש בשעות היום או מתאורה חזקה בשעות הלילה וכן שיבוש באבחנת צבעים. הקטרקט מופיע בדרך כלל בשתי העיניים, אך לעיתים הוא מתקדם יותר בעין אחת. יתכן מצב בו הקטרקט מפריע לראייה רק כשהעין הטובה סגורה.


התפתחות הקטרקט:

הסיבה העיקרית להופעת קטרקט היא הגיל ובבדיקת עיניים של אנשים מעל גיל 60 ניתן לצפות בקטרקט ב- 75% מהמטופלים. הסיבות להתפתחות של קטרקט בגיל צעיר הן סוכרת, מחלות עיניים דלקתיות (uveitis), שימוש בתרופות (קורטיקוסטרואידים), מומים מולדים, מחלות תורשתיות וחבלות. קיים קשר גם לחשיפה לשמש, קרינה ולעישון.


הקטרקט אינו נגרם משימוש יתר בעיניים כגון ראייה מאומצת בתאורה חלשה או קריאה ממושכת.
קטרקט לא יכול לעבור בעזרת תרגול, תרופות או טיפות. הטיפול בקטרקט הוא ניתוחי.


מתי מומלץ לטפל בקטרקט?

בחלק מהמקרים של ירידה בראייה הנובעת מקטרקט ניתן לשפר את הראייה בעזרת משקפיים, אך כאשר הקטרקט מפריעה בתפקוד היומיומי רצוי לעבור ניתוח. מומלץ לא לחכות לאבדן משמעותי ביכולת הראייה.


כהכנה לניתוח נבצע:

• בדיקת תפקוד ראייה.
• בדיקת עיניים מקיפה.
• מדידות (ביומטריה) לקביעת המספר המדויק של העדשה שתושתל בעין.
• מדידות של הקרנית לצורך תיקון צילינדר (אסטיגמציה).


גילוי מוקדם של בעיה בעצב הראיה או זיהוי בעיה ברשתית כגון נזק מניוון מקולרי מאפשרים לנו, המנתחים, לתת הערכה מוקדמת לגבי פוטנציאל הראיה. כשאין בעיות נוספות, הסיכויים לראייה טובה לאחר הניתוח מצוינים.


מהלך הניתוח:

הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית באמצעות טיפות הרדמה. בזמן הניתוח, העדשה העכורה נחתכת, נשברת ונשאבת דרך פתחים זעירים בקרנית ובקפסולה הקדמית של העדשה. שאר הקפסולה נשמרת שלמה תוך ניקוי השכבות החיצוניות של העדשה הטבעית. עם השלמת המלאכה, מושתלת עדשה מלאכותית לתוך הקפסולה הנקיה והשקופה. עדשה מלאכותית זו תישאר בעין למשך כל החיים.

 

 

ניתוח קטרקט

                                                                                                                                                                          

                           יום לאחר ניתוח עם עדשה ביפוקלית                       לאחר ניתוח  משולב עם ניתוח חור מקולרי

 

 

תקופת ההחלמה:

מייד לאחר הניתוח הראייה מעורפלת מעט ועשויה להיות בגוונים של ורוד או תכלת. יום לאחר הניתוח לרוב יש שיפור ניכר בראייה. במהלך תקופת ההחלמה יתכן שיופיעו בשדה הראיה הפריפרי מֵעֵין אורות מהבהבים. זו תופעה שחולפת תוך מספר ימים עד שבועות.

 


ניתוח קטרקט בעזרת לייזר:

מכשור הלייזר לניתוחי קטרקט מסייע למנתח לבצע מספר חתכים מוגדרים בקרנית ובעדשה הטבעית באופן אוטומטי בעזרת קרן לייזר מונחית מחשב. לאחר השימוש בלייזר, הרופא ממשיך בניתוח: הקפסולה הקדמית נפתחת (קפסולורקסיס), העדשה מפונית מהעין על ידי מכשיר אולטרה-סאונד, הקפסולה הדקיקה מנוקה למשעי תוך שמירה על שלמותה, מושתלת עדשה מלאכותית לתוך הקופסולה ועוד מספר פעולות. לאור השלבים הקבועים והפעולות המדויקות בביצוע ניתוחי קטרקט, ניתן להניח כי מתי שהוא בעתיד יעמוד לרשותינו מיכשור רובוטי אוטומטי המבצע את הניתוח - מעין טייס אוטומטי.

 

 

קטרקט בעידן המודרני

 

מנתחים וטייסים מממשים תכונות דומות, בעלי יכולת גישה אישית, ידע, יד יציבה וקשר טוב בין העין ליד
 

 


קטרקט: התפתחות וגורמי סיכון

 

שינויי הגיל

קטרקט תלוי-גיל מהווה סיבה שכיחה לליקוי ראייה אצל אנשים בגיל השלישי. היווצרות קטרקט עם השנים נובעות מגורמים רבים אשר אינם ברורים במלואם. ככל שהעדשה מתבגרת, היא צוברת משקל ונפח ובנוסף חלה ירידה בכוח ההסתגלות שלה. במהלך השנים נוצרות בעדשה שכבות חדשות של סיבים בצורת מעגלים קונצנטריים, גרעין העדשה עובר דחיסה והקשחה (nuclear sclerosis), והקריסטלינים (חלבוני העדשה) עוברים שינויים כימיים והתגבשות לחלבון בעל משקל מולקולרי גבוה. החלבון האגרגטי שנוצר גורם לתנודות בכוח התשבורת של קרני האור, מפזר קרני אור ומקטין את שקיפות העדשה. שינויים כימיים של חלבוני גרעין העדשה יוצרים פיגמנטציה והעדשה מקבלת גוון צהבהב או חום עם התקדמות הגיל.

 

שלושת הסוגים העיקריים של קטרקט תלוי-גיל הם קטרקט גרעיני, קורטיקלי ותת-קפסולרי אחורי. אצל מטופלים רבים נמצאים מרכיבים של יותר מסוג אחד.

 

קטרקט גרעיני

רמה מסוימת של פיגמנטציה והצהבה של העדשה נחשבת נורמלית מבחינה פיזיולוגית אחרי גיל המעבר. באופן כללי, מצב זה מפריע רק בצורה מינימלית לתפקוד הראייה. רמה גבוהה של פיגמנטציה והצהבה הגורמת לעכירות מרכזית הנקראת קטרקט גרעיני. דרגת העכירות הגרעינית בעדשה נמדדת באמצעות מיקרוסקופ בעל מנורת סדק ועל ידי בדיקת הרפלקס האדום כאשר האישון מורחב.

 

קטרקט גרעיני נוטה להתקדם באיטיות. למרות שהקטרקט בדרך כלל דו-צדדי, הוא יכול להיות א-סימטרי. קטרקט גרעיני גורם בדרך כלל ליקוי גדול יותר לראייה לרחוק מאשר לטווח הקרוב. בשלבים המוקדמים, ההתקשות הפרוגרסיבית של גרעין העדשה גורמת לעיתים קרובות להגדלת מדד השתברות הקרניים במעבר דרך העדשה ועל ידי כך למעבר מָיוֹפּי בתשבורת (מיופיה לנטיקולרית). במקרים אחדים, המעבר המָיוֹפּי גורם לאנשים שהיו רחקי-רואי לקרוא ללא צורך במשקפים, מצב המכונה ראייה שניה. השינוי הפתאומי במדד ההשתברות בין גרעין סקלרוטי (או עכירות עדשה אחרת) והקורטקס של העדשה יכול לגרום לכפל ראייה (דיפלופיה) בעין אחת. הצהבה מתקדמת של העדשה גורמת לאבחנה חלשה בין צבעים, במיוחד לאור כחול בעל אורך גל קצר הנמצא בקצה הספקטרום של האור הנראה. גם התפקוד הראייתי באור בהיר עלול להיפגע עם התקדמות הקטרקט הגרעיני. במקרים מתקדמים מאד, גרעין העדשה נעשה מעורפל וחום ונקרא קטרקט גרעיני ברונסנטי.

 

קטרקט קורטיקלי

שינויים בהרכב היוני של קורטקס העדשה ושינויים נלווים בתכולת המים של סיבי העדשה גורמים להתפתחות של עכירות קורטיקלית. קטרקט קורטיקלי הוא בדרך כלל דו-צדדי אבל לעיתים קרובות א-סימטרי. השפעתו על תפקוד הראייה משתנה במידה רבה בהתאם למידת העכירות ביחס לציר הראיה. תסמין שכיח של קטרקט קורטיקלי הוא סינוור ממקור אור ממוקד, כמו למשל אורות של פנסי מכונית. יכול גם להופיע כפל ראייה בעין אחת. קטרקט קורטיקלי בעל קצב התקדמות שונה מאדם לאדם; עכירויות קורטיקליות אחדות נותרות ללא שינוי במשך תקופות ארוכות, בעוד שמקרים אחרים מתקדמים במהירות.

 

הסימנים הראשונים של היווצרות קטרקט קורטיקלי נראים כאשר רואים בעזרת המיקרוסקופ עם מנורת הסדק חללים וחריצי מים בחלק הקדמי והאחורי של הקורטקס. שכבות קורטיקליות יכולות להיות מופרדות על ידי נוזל. עכירויות בצורת טריז (חישורים קורטיקליים או עכירויות בצורת כתב יתדות) הנוצרות קרוב להיקף של העדשה, כאשר הקצה המחודד של העכירויות מכוון אל המרכז. החישורים הקורטיקליים מופיעים כעכירויות לבנות בצפיה במנורת הסדק, וכצללים כהים כאשר רואים אותם באמצעות retroillumination – הארה מאחור על ידי רפלקס האור. העכירויות דמויות הטריז יכולות לגדול ולהתמזג לכדי עכירויות קורטיקליות גדולות. ככל שהעדשה ממשיכה לספוג מים, היא עלולה להתנפח ולשנות את נפח הלשכה הקדמית בעין. כאשר כל הקורטקס מהמעטפת ועד הגרעין נעשה לבן ועכור, הקטרקט נקרא בָּשֵל.

 

מצב של קטרקט היפר-בָֹּשֵל נוצר כאשר חומר קורטיקלי מנוון דולף דרך מעטפת (קופסית) העדשה, ומשאיר את הקופסית מקומטת ומצומקת. מצב של קטרקט מורגגני נוצר כאשר התנזלות של הקורטקס מאפשרת תנועה חופשית של הגרעין בתוך שק העדשה.

 

קטרקט תת-קפסולרי אחורי

קטרקט תת-קפסולרי אחורי (PSC) נצפה לעיתים קרובות יותר אצל מטופלים צעירים מאלו הסובלים מקטרקט גרעיני או קטרקט קורטיקלי. מקרים של קטרקט תת-קפסולרי אחורי ממוקמים בשכבה הקורטיקלית האחורית ובדרך כלל נוצרים במרכז ציר הראיה. האבחנה הראשונה של היווצרות קטרקט תת-קפסולרי אחורי היא הופעת מעין זוהר צבעוני עדין בשכבות הקורטיקליות האחוריות הנראה באמצעות מנורת הסדק והמיקרוסקופ. בשלבים מאוחרים יותר מופיעות עכירויות פנימיות יותר באיזור הקורטקס התת-קפסולרי האחורי.

 

המטופל מתלונן לעיתים קרובות על סינוור וראייה לא טובה בתנאי תאורה בהירה בגלל שהקטרקט התת-קפסולרי האחורי מטשטש חלק גדול יותר של מפתח האישון כאשר האישון מוצר על ידי תאורה חזקה. בזמן קריאה יש התאמה אוטומטית של האישונים (היצרות האישונים) ולכן חדות הראייה מקרוב נוטה להפגעה יותר מחדות הראייה לרחוק. יש מטופלים החווים כפל ראייה בעין אחת. ניתן לבצע אבחון של קטרקט תת-קפסולרי אחורי בצורה הטובה ביותר עם אישון מורחב. הארה מאחור על ידי רפלקס אור (retroillumination) מועילה גם היא.

 

מלבד היותו אחד הסוגים העיקריים של קטרקט תלוי-גיל, קטרקט תת-קפסולרי אחורי יכול לקרות כתוצאה מחבלה, שימוש בקורטיקוסטרואידים, דלקת תוך עינית (אובאיטיס), חשיפה לקרינה מיננת ולקרינת UV.

 

 

 קטרקט טראומטי

 

 Traumatic Cataract

 

פציעה קשה לא חודרת יכולה לגרום לעכירות העדשה. קטרקט כתוצאה מחבלה יכול להופיע בחלק מהעדשה או בכולה. לעיתים קרובות, ההופעה הראשונית של קטרקט טראומטי היא עכירות בצורת כוכב או רוזטה, שלרוב ממוקם במרכז העדשה סמוך למעטפת האחורית. על המנתח להכיר בכך שקטרקט טראומטי שונה מקטרקט סנילי. בחבלה עינית, לעיתים נדירות הפגיעה מוגבלת לעדשה בלבד, והיא עלולה להיות קשורה לפגיעה בזונולות (הרצועות שאוחזות את העדשה), בקשתית, ובסגמנט האחורי. יש להתייחס למטופל עם קטרקט אחרי חבלה כבעל סיכון גבוה להפתעות במהלך הניתוח. קטרקט הנובע מטראומה קלה יכול להשתפר באופן ספונטני במקרים נדירים. 

 

בטראומה עינית, קיימות מספר גישות בנוגע לעיתוי ניתוח הקטרקט והשתלת עדשה תוך-עינית. יש טיעונים לטובת הוצאת קטרקט ראשונית או לחילופין משנית כאחד, ועל המנתח לבחון את העובדות לפני קבלת החלטה. הוצאת קטרקט ביחד עם תיקון הפציעה הראשונית בעלת יתרונות ברורים, כמו ויזואליזציה של הסגמנט האחורי, שליטה בדלקת, ושליטה בעליית לחץ תוך-עיני באופן טוב יותר. אצל ילדים, הסרה מוקדמת של עכירות מציר הראייה בעלת חשיבות במניעת אמבליופיה (עין עצלה). פגיעה בעדשה עם אבדן זגוגית יכולה להוות תמריץ להתפתחות PVR (קרומים ומשיכת רשתית), ולכן הוצאת העדשה עם כריתת זגוגית הינן הכרחיות במקרים אלו.

 

התומכים בהוצאת קטרקט משנית ממליצים על בקרה טובה יותר של דלקת תוך-עינית, תנאי בהירות קרנית אופטימלים ופצע יציב לפני ניתוח להוצאת הקטרקט הטראומטי. יש לזכור כי בקרה טובה של דלקת והשתלת עדשה תוך-עינית בשלב שני של הטיפול עשויה להוביל לתוצאה טובה יותר. במקרים רבים בהם השתלת העדשה מתוכננת כפרוצדורה שנייה, החישובים לקביעת כח העדשה התוך-עינית מדויקים יותר. מצד שני, יכול להיות קושי לקבוע את הכוח הנכון של העדשה התוך-עינית גם לפני הניתוח השני ולעיתים העין השנייה משמשת כבסיס לחישובים.

 

לילדים ולמטופלים צעירים קיים חיבור בין הקפסולה האחורית ומרכז הזגוגית הקדמית, המחובר מבחינה אנטומית לבסיס הזגוגית והרשתית הפריפרית. כל משיכה של פני הזגוגית הקדמית מועבר לרשתית. ככל שהמטופל צעיר יותר כך גדל הסיכון להתפתחות קרע ברשתית. בנוסף, עקב הסיכון הניכר לאמבליופיה אצל ילדים קטנים, מנתחים יכולים לנקוט בפרוצדורה בת שלב אחד ולבצע הוצאת עדשה, השתלת עדשה תוך-עינית, ואם יש צורך, כריתת הזגוגית הקדמית כדי להשיג תוצאה אופטימלית. השתלת עדשה תוך-עינית בזמן הפרוצדורה הראשונית לא רק מקטינה את הסיכון לאמבליופיה, אלא גם מונעת היצמדות של הקפסולה הקדמית לאחורית וסגירת שק העדשה.

 

בתקופת ההחלמה, שיירי הדלקת יכולים לשקוע על פני העדשה התוך-עינית. תופעה זו עלולה לגרום לצורך בטיפול יאג לייזר, ניתוח, או הליך מיוחד אחר כדי לנקות אותה. יש לקחת בחשבון שעדשה תוך-עינית יכולה לפעמים להפריע באם מתפתח PVR קדמי אשר דורש ויטרקטומי באיזור בסיס הזגוגית הפריפרית.

 

דיסלוקציה וסובלוקציה

במקרים אחדים, טראומה קשה גורמת לדיסלוקציה של העדשה. התרחבות מהירה של גלגל העין במישור האקווטוריאלי בזמן חבלה יכולה לגרום למתח ופגיעה בזונולות אשר גורמת לדיסלוקציה וסובלוקציה של העדשה. העדשה יכולה לנדוד ממקומה התקין לאחור, לתוך החלל הזגוגי, או לפנים לתוך הלשכה הקדמית.

 

תסמינים וסימנים של סובלוקציה טראומטית של העדשה כוללים תנודות בראייה, הסתגלות פגומה, כפל ראייה בעין אחת, ואסטיגמציה גבוהה. לעיתים קרובות מופיעות iridodonesis – אי-יציבות של הקשתית או phacodonesis – אי-יציבות של העדשה. במקרים אחדים, טראומה קשה גורמת לדיסלוקציה וליצירת קטרקט כאחד.

 

פגיעה חודרנית

פגיעה חודרנית בעדשה מביאה לעיתים קרובות לעכירות של הקורטקס בצד הפגוע, אשר בדרך כלל מתקדם במהירות לעכירות מלאה. לפעמים, פצע פרפורציה קטן במעטפת העדשה יכול להבריא כשהוא גורם ליצירת קטרקט קורטיקלי ממוקד וקבוע.

 

פגיעות כימיות

פגיעות אלקלי (בסיס) על פני שטח העין החיצוני גורמות לעיתים קרובות לקטרקט, בנוסף לנזק לקרנית, ללחמית ולקשתית. תרכובות אלקלי חודרות לעין בקלות, וגורמות לעלית pH וירידה ברמת הגלוקוז ואסקורבאט (מלח של חומצה אסקורבית) במי-הלשכות. היווצרות קטרקט קורטיקלי יכולה לקרות באופן חד או מושהה אחרי פגיעה כימית. מכיוון שחומצה נוטה לחדור לעין בקושי רב יותר מאשר בסיס, פחות סביר שפגיעות חומצה יביאו להיווצרות קטרקט.

 

פגיעה חשמלית

שוק חשמלי יכול לגרום להיווצרות קטרקט. יותר שכיח להבחין בעכירות בעדשה כאשר הזרם החשמלי עובר בראש המטופל. בהתחלה, חללים בעדשה מופיעים לייד מרכז העדשה, ולאחר מכן מופיעות עכירויות קורטיקליות ליניאריות בתת-הקפסולה הקדמית של העדשה. קטרקט הנובע מפגיעות חשמליות יכול לסגת והעדשה מסוגלת לחזור למצב הקודם. לחלופין יש מצבים בהם הקטרקט מבשיל לקטרקט שלם תוך חודשים או שנים.

 

שינויים בעדשה תלויי-קורטיקוסטרואידים

שימוש ארוך-טווח בקורטיקוסטרואידים עלול לגרום לקטרקט תת-קפסולרי (קופסיתי) אחורי. שכיחות הקטרקט קשורה למינון ומשך זמן הטיפול, ונראה שקטרקט תת-קופסיתי אחורי הנגרם על ידי קורטיקוסטרואידים משתנה על פי הרגישות לקורטיקוסטרואידים מאדם לאדם. היווצרות קטרקט דווחה בעקבות מתן קורטיקודטרואידים בכמה נתיבים: מערכתי, מקומי, מתחת ללחמית ודרך ספריי לאף. 

לדוגמה, דווח על מקרי קטרקט לאחר טיפול ממושך בדלקת עור של העפעף בקורטיקוסטרואידים מקומיים. במחקר אחד עם מטופלים שטופלו בפרדניזון דרך הפה שעקבו אחריהם במשך 1-4 שנים, 11% שטופלו בפרדניזון 10 מ"ג/יום פיתחו קטרקט, כמו גם 30% מאלו שקיבלו 10-15 מ"ג/יום ו-80% מאלו שקיבלו יותר מ-15 מ"ג/יום. במחקר אחר, מחצית מהמטופלים שקיבלו קורטיקוסטרואידים מקומיים לאחר ניתוח השתלת קרנית פיתחו קטרקט לאחר קבלת ממוצע של 2.4 טיפות ליום של 0.1% dexamethasone במשך תקופה של 10.5 חודשים.

 

קטרקט הקשור עם אובאיטיס – דלקת הענבייה

הקטרקט נוצר לעיתים קרובות משנית ל- uveitis ו/או קשור בטיפול בקורטיקוסטרואידים. אופייני שיופיע קטרקט תת-קפסולרי אחורי ויכולים להופיע גם עכירויות בעדשה הקדמית. היווצרות הידוקים אחורים בין הקשתית לעדשה שכיחה גם היא במקרים של אובאיטיס, לרוב עם התעבות מעטפת העדשה הקדמית, שיכולה להיות קשורה להתפתחות קרום במפתח האישון. השינויי בעדשה בקטרקט משני לאובאיטיס יכול להתקדם לקטרקט בשל.

 

קטרקט מטבולי - סוכרת

סוכרת יכולה להשפיע על שקיפות העדשה, התשבורת שלה וטווח ההסתגלות שלה. כל קטרקט קורטיקלי דו-צדדי המבשיל במהירות אצל ילד או אדם צעיר צריך להדליק נורת אזהרה אצל המטפל לאפשרות של סוכרת. מטופלים סוכרתיים הם בעלי סיכון גבוה יותר לפתח שינויי עדשה תלויי-גיל שלא ניתן להבחין בינם לבין קטרקט תלוי-גיל לא סוכרתי. שינויים אילו בעדשה נוטים לקרות יותר בגיל צעיר יותר מאשר אצל מטופלים לא סוכרתיים.

 

ככל שרמת הסוכר בדם עולה, עולה גם תכולת הגלוקוז במי-הלשכות. בגלל שגלוקוז ממי-הלשכות נכנס לעדשה על ידי דיפוזיה, תכולת הגלוקוז בעדשה תעלה באותה מידה. חלק מהגלוקוז משתנה על ידי האנזים אלדוז רדוקטאז לסורביטול, שאינו מתפנה אלא נשאר בעדשה. הסורביטול מעלה את הלחץ אוסמוטי וגורם לזרימת מים פנימה לתוך העדשה, וכתוצאה מכך להתנפחות סיבי העדשה. מידת תכולת המים בעדשה יכולה להשפיע על כוח התשבורת של העדשה. מטופלים סוכרתיים עלולים לחוות שינויי תשבורת זמניים הנגרמים על ידי שינויים ברמת הסוכר בדם שלהם. תנודות מיופיות חדות (של קוצר-ראיה) יכולות לרמז על סוכרת לא מאובחנת או סוכר תחת שליטה לקויה. למטופלים סוכרתיים יש טווח מוקטן של הסתגלות (presbyopia) וצורך במשקפי קריאה בגיל צעיר יותר מאשר אצל מטופלים לא סוכרתיים.

 

בדיקה לפני ניתוח קטרקט

 

 

קטרקט תלוי-קרינה

 

קרינה מיננת

העדשה רגישה מאד לקרינה מיננת; יחד עם זאת, יכולות לעבור 20 שנה לאחר החשיפה עד שהקטרקט נעשה משמעותי מבחינה קלינית. תקופה זו של השהיה מיוחסת למינון הקרינה ולגיל המטופל; מטופלים צעירים יותר פגיעים יותר משום שיש להם יותר תאים בצמיחה פעילה. קרינה מיננת בטווח קרני רנטגן (אורך גל 0.001-10.0 nm) יכולה לגרום קטרקט אצל אנשים מסוימים במינון יחיד נמוך של 200 ראד. (בדיקת רנטגן חזה שגרתית שווה ל-0.1 ראד בחשיפה לבית החזה). הסימנים הקליניים הראשונים של קטרקט תלוי-קרינה הם לעיתים קרובות עכירויות נקודתיות בתוך הקופסית האחורית ועכירויות נוצתיות בתת-קופסית הקדמית המתמשכות לעבר היקף העדשה. עכירויות אלו עלולות להתקדם לכדי עכירות מלאה של העדשה.

 

קרינה אינפרה-אדומה (קטרקט נפחי הזכוכית)

חשיפת העין לקרינה אינפרה-אדומה וחום אינטנסיבי במשך זמן יכולה לגרום לשכבות החיצוניות של קפסולת העדשה הקדמית להתקלף כשכבה בודדת. התקלפות אמיתית כזאת של קפסולת העדשה, שבה השכבה החיצונית של מעטפת העדשה נושרת ונוטה להתגלגל כלפי מעלה עם התפתחות קטרקט קורטיקלי, נדירה מאד היום.

 

קרינה אולטרה-סגולה

עדות ניסויית מראה שהעדשה רגישה לנזק מקרינה אולטרה-סגולה בטווח UV-B של 290-320 nm. עדות אפידמיולוגית ומחקרים המבוססים על האוכלוסייה מציינים שחשיפה ארוכת-טווח אפילו לרמות נמוכות של UV-B או חשיפה לשמש קשורות לסכנה מוגברת לקטרקט קורטיקלי וקטרקט של תת-הקפסולה האחורית. עדשות משקפיים מסננות את האולטרה-סגול ומשקפי שמש ללא מרשם מפחיתים את העברת ה-UV בלמעלה מ-80%. חבישת כובע בעל שוליים מפחיתה את חשיפת העיניים לשמש ב-30-50%.

 

קרינת מיקרוגל

קרינת מיקרוגל הוכחה כגורמת קטרקט בחיות מעבדה וישנם מקרים מדווחים של קטרקט משני לקרינת מיקרוגל בבני אדם. קטרקט הנגרם על ידי קרינת מיקרוגל גורם לעכירויות בצד הקדמי ו/או בתת-הקפסולה האחורית.

 

 

הערכה וניהול מקרי קטרקט

 

כאשר רופא עיניים מעריך מטופל בהקשר של ניתוח קטרקט, המטרות הראשוניות הן לקבוע האם עכירות העדשה היא הסיבה העיקרית לירידה בתפקוד הראייה ולהעריך את מידת אובדן הראייה והשפעתו על יכולתו של המטופל לבצע את פעילויות היומיום שלו שחשובות לאיכות חייו. השאלות הבאות ראויות לתשומת לב בהערכה ובניהול קטרקט:

 

• האם עכירות העדשה קשורה לדרגת ליקויי הראייה?

• האם החלפת העדשה הטבעית תספק שיפור תפקודי מספיק כדי להצדיק ניתוח?

• האם המטופל מספיק בריא כדי לעמוד בניתוח?

• האם המטופל או אדם אחראי אחד מסוגל לשאת בטיפול לאחר הניתוח?

• האם עכירות העדשה היא משנית למצב סיסטמי או עיני שחייבים לקחת בחשבון בתכנון הניתוח?

 

מכיוון שניתוח קטרקט, ברוב המקרים, הינו הליך סלקטיבי, רופא העיניים צריך לתת מספיק זמן כדי להשיג תשובות לשאלות אלו. חשוב שהמטופל והרופא יהיו מרוצים שהניתוח תואם את מיטב האינטרסים של המטופל.

 

היסטוריה קלינית: סימנים וסימפטומים

מטופלי קטרקט פונים לעיתים קרובות מתוך יוזמה עצמית. לעיתים קרוב משפחה או חבר נוכח לדעת שהמטופל סובל מראייה לקויה, והמטופל פונה לרופא עיניים. בדרך כלל ההיסטוריה הקלינית היא ישירה וגלויה, והמטפל מספר לרופא אלו פעילויות הופחתו או ננטשו. במצבים אחרים, המטופל נוכח לדעת  רק לאחר בדיקה שרמת חדות הראיה שלו ירדה. אחרים מכחישים שיש להם איזושהי בעיה עד שהמוגבלויות שלהם מומחשות או שזכויות לא ניתנות בגלל שהם כבר לא כשירים.

 

סוגים שונים של קטרקט יכולים להשפיע בצורות שונות על חדות הראייה. האפקט הכולל של הקטרקט על תפקוד הראייה הוא אולי הדרך המתאימה ביותר כדי לקבוע מוגבלות ראייה ולא להסתמך רק על בדיקת חדות ראיה עם לוח סנֶלֶן.

 

לאחר השגת היסטוריה מדוקדקת, המטופל צריך לעבור בדיקת עיניים מלאה, החל מבדיקת תשבורת וכלה בבדיקת רשתית. התפתחות קטרקט גרעיני יכולה להגדיל את הכוח הדיאופטרי של העדשה, שבדרך כלל גורם לרמה קלה עד מתונה של קוצר ראייה. התפתחות א-סימטרית של קוצר ראייה הנובע מהעדשה הטבעית יכול להניב אניסומטרופיה (א-סימטריה בתשתברות האור בין שתי העיניים). בדיקות ספציפיות תחת תנאי תאורה שונים יכולות להדגים מצבים בהם יש למטופל קושי בביצוע פעילויות חשובות כגון נהיגה בלילה.

 

סינווּר

מטופלים עם קטרקט מתלוננים לעיתים קרובות על רגישות מוגברת לבוהק, אור מסנוור, שיכול להשתנות בחומרתו מירידה ברגישות לקונטרסט בסביבה מוארת באור חזק ועד סינוור מגביל בשעות היום או בלילה כתוצאה מתאורה כגון אור מכונית. תלונה זאת בולטת במיוחד בקטרקט תת-קופסיתי (קפסולרי) אחורי (PSC). בדיקות סינווּר (glare) מנסות לקבוע את דרגת ליקוי הראייה שנגרם מנוכחות מקור אור ישיר הממוקם בשדה הראייה של המטופל. יש מטופלים המתמודדים עם רמות מתונות של סינוור ללא קושי. יחד עם זאת, במקרים מסוימים יש ירידה משמעותית בתפקוד הראייה כתוצאה מתאורה ישירה וסינוור. חשוב להשתמש בשיטה אמינה ועקבית כדי לקבוע את הרגישות לסינוור ולתעד את מידת המגבלה.

 

רגישות לקונטרסט (ניגוד)

רגישות לקונטרסט מודדת את יכולתו של המטופל להבחין בשינויים דקים בהצללה על ידי שימוש בדמויות המשתנות לפי מידת הניגוד. אפשר להפיק מבדיקת קונטרסט אומדן יותר מקיף של רזולוצית הראייה של האופטיקה של העין וניתן להמחיש אובדן משמעותי של תפקודי ראייה שלא נמדדים בעזרת בדיקה רגילה עם לוח סנלן. 

 

שינוי מַיופי – קוצר ראייה

התפתחות קטרקט יכולה להגדיל את הכוח הדיאופטרי של העדשה, שבדרך כלל גורמת לרמה קלה עד מתונה של קוצר ראייה. מטופלים עם פרסביופיה (רוחק ראייה עקב גיל) נוכחים לדעת שהצורך שלהם במשקפים למרחק יורד כשהם חווים את מה שנקרא ראייה שנייה. בכל אופן, ככל שהאיכות האופטית של העדשה יורדת, יתרון זמני זה נעלם. תופעה זו נפוצה בקטרקט גרעיני. התפתחות א-סימטרית של קוצר ראייה תלוי-עדשה יכום להוביל לאניסומטרופיה (תשבורת א-סימטרית), המהווה התוויה לניתוח קטרקט.

 

פוליאופיה (ראיית יותר משתי דמויות) ודיפלופיה (ראייה כפולה) חד-עינית

לפעמים שינויים ממוקמים בשכבות הפנימיות של גרעין העדשה גורמים להתפתחות שטחים מרובי השתברות במרכז העדשה. ניתן לראות שטחים אלו בבדיקת הרפלקס האדום בעזרת רטינוסקופיה או בדיקה באופתלמוסקופ ישיר. סוג זה של קטרקט גורם לפעמים דיפלופיה או פוליאופיה חד-עינית, כולל דמויות רפאים או הופעת דמות שניה לייד הדמות האמיתית. דיפלופיה חד-עינית יכולה להיות קשורה להפרעות אחרות של העין בקרנית וברשתית.

 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

ניתוחי קטרקט בתרבויות קדומות:

טכניקת "קאוצ'ינג" בה דוחפים את העדשה כלפי מטה באמצעות מחט.

 

חוקרים סבורים כי הממצא העתיק ביותר בהיסטוריה המתאר קטרקט הוא פסל קטן מהשושלת החמישית (בסביבות 2457-2467 לפנה"ס), המוצג במצרים במוזיאון המצרי בקהיר. הפסל מתקופת המלכות העתיקה נתגלה ב-1860 בסַקארה, ומציג דמות גברית של הכהן קא-אַפֶּר, הנקרא גם שֵייך אל-בֶּלֶד (תמונה א). ניתן לראות בבירור את רפלקס האישון הלבן בעין שמאל (תמונה ב). מניחים כי הפסל מתאר בקפדנות אדם עם קטרקט שהודגם בדיוק על ידי הסימן הפיזי בעץ. יתר על כן, הממצא לא מופיע בעין ימין. ממצא זה אצל אדם זקן, מציין אולי קטרקט בשל; וסביר שהמצרים הקדמונים הכירו את המחלה.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט             ב                                          א

 

תמונה א: פסלו של קא-אַפֶּר (המוזיאון המצרי, קהיר, מצרים).

תמונה ב: רפלקס האישון הלבן בעין שמאל המציין קטרקט בשל

 

 

חוקרים דנו פעמים רבות בשאלה האם קטרקט נותח לראשונה במצרים העתיקה. השערה זו ניראתה סבירה לחלקם. כך, ציור קיר מקבר רב-אומן הבנאים איפווי (Ipwy) בתֶבאי שבמצרים בסביבות 1200 לפנה"ס, פורש על ידי החוקרים כתיאור של רופא עיניים המטפל בעינו של פועל. בגלל אורכו וצורתו של המכשיר, ההנחה הייתה כי התמונה מתארת ניתוח קאוצ'ינג בו דוחפים את העדשה לתוך חלל העין - החלל הזגוגי. 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

רופא עיניים מטפל בעינו של פועל.

ציור קיר בקברו של רב-האומן איפווי בתבאי (בסביבות 1200 לפנה"ס)

 תֶבאי הייתה מומקמת על גדות הנילוס כ-800 קילומטר דרומית לים התיכון.

 

 

 

ניתן ללמוד אודות ההיסטוריה של התמחויות רפואיות ולהתוודע להתפתחות טכניקות וניתוחים כירורגיים ספציפיים, על ידי סקירת כלים כירורגיים עתיקים. מקדשו של קוֹם אוֹמבוֹ (Kom Ombo), שנבנה על ידי תוֻּתמֶס השלישי (1479-1425 לפנה"ס), מראה תבליט המתאר סדרה של כלי ניתוח חקוקים באבן, כולל כמה מחטים.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

פרט מתוך תבליט של החזית הפנימית של הקיר השני

במקדשו של קוֹם אוֹמבוֹ, מצרים

 

 

סדרה של מחטי נחושת עתיקות שאין בהן לא ווים ולא קוף מחט נמצאו בשנת 1900 בקברו של המלך חַסֶחֶמווי (Khasekhemwy) (בסביבות 2700 לפנה"ס), בבית הקברות המלכותי באַבּידוֹס (Abydos) במצרים.

 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

 

בשנת 2001, ליד הקומפלקס של פירמידת סַקארה (אשר נבנו בסביבות 2630 לפנה"ס), כ-30.5 ק"מ מקהיר, גילו ארכיאולוגים תגלית מרתקת: הקבר העתיק ביותר הידוע של כירורג פרעוני, המתוארך בלמעלה מ-4000 שנה, היה זה קברו של סקאר (Skara), הרופא הראשי של אחד השליטים בשושלת החמישית של מצרים.

 

בכיתוב על גבי קירותיו של הקבר מופיעה עדות שהיה שימוש בכירורגיה במצרים העתיקה, ההוכחה החותכת הראשונה שנעשה שימוש בפרקטיקה זו בזמן כל כך מוקדם. התגלית כוללת כ-30 מכשירים כירורגיים מברונזה ששימשו את הרופא המצרי הקדום, העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם, כולל כמה מחטים. 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

ממצאים אלו מאשרים כי במצרים העתיקה הושגה רמה גבוהה של כישורים כירורגיים, ויכול להיות שהמצרים והבבלים הקדמונים, עוד לפני המנתחים ההודים, השתמשו בניתוחי קאוצ'ינג כדי להסיר קטרקט מציר הראייה. המנתח השתמש במחט מיוחדת כדי לדחוף את העדשה כאשר היא בתוך הקפסולה, אחורה לתוך הגוף הזגוגי של העין. הפשטות היחסית של טכניקה זו הייתה כנראה הסיבה העיקרית מדוע היא המשיכה להיות הפרוצדורה המקובלת במשך אלפי שנים עד 1748, כאשר הרופא הצרפתי דאוויאל ביצע את הוצאת הקטרקט הידועה הראשונה.

 

ניתוחי קטרקט על ידי קאוצ'ינג (דחיקת העדשה) הם ללא ספק אחת הפרוצדורות הכירורגיות העתיקות ביותר. יכול להיות שזו הפרוצדורה המוזכרת בחוקי חמורבי. חמורבי (בסביבות 1750-1792 לפנה"ס) היה השליט הגדול בשושלת בבל הראשונה אשר הומלך למלך מסופוטמיה כולה בשטחים הידועים כיום כעירק. חמורבי ייסד את גדולתה של בבל כאשר הפך את עיר המדינה המסופוטמית הקטנה למטרופולין. במשך שלטונו רב השנים, כארבעים שנה, הרחיב את האימפריה שלו מהמפרץ הפרסי דרך עמק הטיגריס ועמק נהר הפרת לכיוון צפון, ומערבה עד חופי הים התיכון.

 

למרות שהיה מנהיג צבאי מצליח, חמורבי זכור בראש וראשונה בשל ריכוז החוקים ששלטו בחיי הבבלים, הנקראים חוקי חמורבי. הצורה הקדומה של מה שמוכר היום כחוקה, התחיל ונגמר בפנייה לאלים, והסדיר במשיכת קולמוס ברורה ומוגדרת את ארגון החברה. קוד החוק הקדמון שהתבסס על קודים שוּמֶריים קדומים יותר, נחקק על אנדרטת אבן שחורה, גדולה וזקופה שהוצבה בחזית אחד המקדשים העיקריים, במקום בו הציבור יכול היה לראותה. דוגמה כמעט שלמה של הקוד שרדה עד היום, חקוקה על מצבת בזלת בגובה שמונה רגל בשפה האכדית בכתב יתדות. אותה אבן מפורסמת התגלתה ב-1901 על ידי האג'יפטולוג גוסטב ג'קיאֶר (Jéquier), לא בבבל, אלא בעיר בהרים הפרסיים, במחוז חוזיסתאן דהיום (עילם העתיקה) בדרום-מערב אירן. האבן ככל הנראה נלקחה לעיר זו על ידי שליט אחר כמחווה של נצחון במאה ה-12 לפנה"ס. כיום היא מוצבת במוזיאון הלובר בפריס, צרפת.

 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

פרט מתוך מצבת האבן בה חקוקה חוקת חמורבי,

מראה את המלך לפני אל השמש המסופוטמי (שַמָש)

 

 

חוקי חמורבי מכילים 282 חוקים, כל אחד בדרך כלל בן משפט אחד או שניים. וכך אנו רואים כי חוק מס' 196 אומר: "אם אדם מוציא את עינו של אדם אחר, עינו שלו תוצא גם כן." מידע רפואי הכלול בחוקי המלך חמורבי מתאר לנו תמונה של חברה בעלת ארגון ברמה גבוהה, חברה בה היה טיפול רפואי מוסדר. יתר על כן, הוא כולל מספר קטעים המתייחסים לַעַיִן שמהם ניתן להבין מהי רמת הידע האופטלמולוגי בתרבויות הנהר הקדומות.

 

חוקת חמורבי מציגה את מערכת התשלום הפרוגרסיבית הראשונה הידועה עבור שירותים רפואים, בה הסכומים נקובים בהתאם למידת הצלחתו הכלכלית של המטופל. "המנתח שניתח בהצלחה את עינו של אריסטוקרט באמצעות אזמל מנתחים, יגבה 10 שקלי כסף. התשלום יהיה רק חמישה שקלים ושני שקלים במקרה של אדם פשוט ושל עבד, בהתאמה." סכום של חמישה שקלים (מטבע כסף יהודית) הייה שווה-ערך לשכר דירה שנתי של בית מסוג טוב וגבוה פי 5 משכרו החודשי של פועל (1 שקל). יחד עם זאת, חוקי חמורבי נקטו באזהרה נגד רדיפה אחר קריירה של רפואת עיניים בציינם את הקנסות עבור "רשלנות רפואית". הם השתנו בהתאם למצב הכלכלי של המטופל: "אם רופא מנתח (....) את עינו של אריסטוקרט המאבד את עינו כתוצאה מכך, ידיו ייגדעו". במקרה של עבד, אם המנתח גרם למותו, הקנס היה להחליפו באחר, ואם הוא גרם לעבד לאבד את עינו, הוא ישלם מחצית מערכו".

 

בשחר הציביליזציה, לפני כארבעת אלפים שנה, חוקי חמורבי כבר התוו את עקרונות הטיפול הרפואי הציבורי. למרות שעקרונות אלו התמתנו עם הזמן, הם עדיין יכולים להיחשב כראשיתם של עקרונות הטיפול הממלכתי.

 

 

עם כן, קאוצ'ינג לטיפול בקטרקט היא אחת הפרוצדורות הכירורגיות העתיקות ביותר. מהאראשי סוּשרותא (Maharshi Sushruta), מנתח הודי קדום, תיאר לראשונה את הפרוצדורה ב"סוּשרותא סאמיטה, אוּטאר טנטרה", חיבור רפואי הודי (800 לפנה"ס). 

 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

 

טקסט זה מתאר את ניתוח הקאוצ'ינג ההודי, שבו השתמשו במחט מכופפת כדי לדחוף את העדשה לתוך אחורי העין ומחוץ לשדה הראייה. אחרי כן נהגו להשרות את העין בחמאה מזוקקת פושרת ואחרי כן לחבוש בתחבושת. הטענה הייתה ששיטת הסוּשרותא היא מוצלחת אבל הזהירו שיש להשתמש בפרוצדורה זו רק כשזה ממש נחוץ. יתכן ששיטה זו הובאה למערב על ידי היוונים דרך הודו והמזרח התיכון.

 

הסרת קטרקט באמצעות ניתוח הקאוצ'ינג הועברה לסין מהודו. קיימות עדויות כי הפרוצדורה, הנקראת גם ג'ין פי שו במנדרינית, הגיעה לסין בדרך המשי בתקופת שושלת האן המערבית המאוחרת (206 לפנה"ס-9 לספירה), והתפשטה ברחבי סין במשך שושלת טאנג (618-907 לספירה). כאשר הפרוצדורה חוברה עם התפיסה הסינית של דיקור (jin pi shu) היא השתלבה עם הפרקטיקה הרפואית הסינית עד להקמת הרפובליקה הסינית ב-1911.

 

בעולם המערבי נמצאו מכשירים מברונזה שכנראה ששימשו בניתוחי קטרקט. הם נמצאו בחפירות בבבל, יוון ומצרים. ההתייחסויות הראשונות לקטרקט וטיפולו במערב נמצאו בשנת 29 לפנה"ס, בחיבור הנקרא De Medicinae, עבודתו של אנציקלופדיסט לטיני, אאולוס קורנליוס צלסוס (Aulus Cornelius Celsus), בו מופיע תיאור של ניתוח קואוצ'ינג.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

אאולוס קורלנליוס צלסוס

 

טכניקת הקואוצ'ינג המשיכה להיות בשימוש לאורך ימי הביניים והיא עדיין בשימוש בחלקים מסוימים של אפריקה ובתימן. מכל מקום, זו הייתה שיטה לא אפקטיבית ומסוכנת לטיפול בקטרקט, שלעיתים קרובות הותירה את המטופלים עיוורים או עם ראייה חלקית בלבד.

 

 

מהפכה חדשה: ניתוח הוצאת הקטרקט מהעין

 

העדות הראשונה להחלפת טכניקת הקאוצ'ינג הינה תיאור ניתוח הוצאת קטרקט על ידי שאיבתו עם מכשיר חלול. פרוצדורה זו תוארה על ידי רופא פרסי מן המאה העשירית, מוחמד אִבְּן זַכַָּרִיה אֶל-ראזי, שייחס אותה לאנטילוּס, רופא יווני מן המאה השנייה. וכן, מכשירי שאיבה פומיים מברונזה אשר שימשו להוצאת קטרקט התגלו בחפירות אתרים מהמאה השנייה לספירה. הפרוצדורה "הצריכה חתך ארוך בעין, מחט חלולה, ועוזר בעל קיבולת ריאה יוצאת דופן." פרוצדורת שאיבה זו תוארה גם על ידי רופא העיניים העירקי עמאר אִבְּן עלי ממוסול, בספרו "מבחר מחלות עיניים", שנכתב גם כן במאה העשירית. הוא הציג היסטוריה של מקרים בטענה שהייתה לו הצלחה עם השיטה במספר מטופלים.

 

היתרון בהוצאת העדשה היה מניעת האפשרות שהעדשה תחזור לציר הראייה. רופא העיניים אל-שאדהילי דיווח על גרסה מאוחרת יותר של מחט הקטרקט מהמאה ה-14 במצרים, שהשתמשה בבורג הננעץ ותופס את העדשה. לא ברור עד כמה הייתה שיטה זאת מוצלחת מכיוון שכותבים אחרים כולל אל-שאדהילי גילו חוסר נסיון בה או שטענו שהייתה לא אפקטיבית.

 

רופא העיניים הצרפתי ז'אק דאוויאל (1696-1762), קיבל את הסמכתו מבית הספר לרפואה ברואן. הוא היה בצוות בית החולים לנכים (Hopital d'Invalides) ונעשה רופא העיניים של לואי ה-15. דאוויאל היה הרופא הראשון בתקופה המודרנית שניתח בהצלחה קטרקט על ידי הוצאת העדשה מהעין. הוא ביצע את הוצאת הקטרקט האקסטרה-קפסולרי הראשון ב-8 באפריל 1747. הטכניקה שלו סימנה את תחילת התקופה המודרנית בניתוחי קטרקט והייתה ההתקדמות המשמעותית הראשונה בניתוחי קטרקט מאז הומצא הקאוצ'ינג.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

רופא העיניים הצרפתי ז'אק דאוויאל (1696-1762) מת משבץ לב ב-1762 במסע לז'נבה, שווייץ.

ביצע את הוצאת הקטרקט האקסטרה-קפסולרי הראשון ב-8 באפריל, 1747.

 

 

החשיבות הגוברת של "הוצאה" לעומת הקאוצ'ינג המסורתי בקהילת מנתחי הקטרקט הובילה לתחרות בין שתי השיטות. אף אחת מהן לא הייתה חפה מסיבוכים. 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

המנתח הבריטי ג'ון טיילור (1703-1772), היה קואוצ'ר או מנתח קטרקט, שביצע ניתוחי הסרת קטרקט על ידי שבירתו לחתיכות. כשרונו העיקרי היה בקידום עצמי, כרופא העיניים האישי המוכרז על ידי המלך ג'ורג' השני, האפיפיור ומספר משפחות מלוכה אירופאיות. הוא היה מפורסם באותה מידה כרודף נשים כמו גם בכישוריו הכירורגיים. לפני ביצוע כל פרוצדורה ניתוחית, נהג לתת נאום קידום עצמי ארוך בסגנון יוצא דופן. הוא טייל ברחבי אירופה בקרון צבוע בציורי עיניים. הגעתו לעיר הייתה מפורסמת מספר ימים לפני בואו כדי למשוך את הקהל הגדול ביותר. טיילור טען שהוא מסוגל לרפא עיניים פוזלות בכישוריו הכירורגיים. התכסיס שלו היה לעשות חיתוך קטן בלחמית העין (conjunctiva) ולכסות את העין השנייה. בנקודה זו היה מורה למטופל להשאיר את העין מכוסה מספר ימים. באותו פרק זמן היה עוזב את העיר למקום רחוק ככל האפשר וכאשר כיסוי העין היה מוסר והתרמית מתגלה, כבר היה מחוץ להישג ידם של המנותחים ובני משפחתם. וכך, ב-1750, המלחין הגרמני המפורסם יוהן סבסטיאן בך (1685-1750), עבר ניתוח קטרקט בילטרלי על ידי ג'ון טיילור, שהשתמש בקאוצ'ינג. שבוע לאחר מכן, נותח בך שנית בגלל חזרת הקטרקט. כידוע, המוזיקאי התעוור ומת ארבעה חודשים מאוחר יותר. דוגמה נוספת מתייחסת למלחין המפורסם ג'אורג' פרידריך הנדל (1685-1759), שעבר ניתוח קטרקט באמצעות קאוצ'ינג על ידי אותו מנתח וסבל מעיוורון בשנות חייו האחרונות.

 

 ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

אנדרטה לזכרו של רופא העיניים הגרמני הגדול אלברכט פון גרהפא ׁׁ(Albrecht von Graefe),

באוניברסיטה לרפואה Charité-Medical בברלין.

 

אלברכט פון גרהפא (1828-1870) הכניס לשימוש את סכין גרהפא לניתוחי קטרקט. סכין זה שימש כדי לעשות חתך גדול בקרנית להוצאת קטרקט אינטרה-קפסולרית. באמצעות תמרון סכין הפון גרהפא ניתן היה לבצע חיתוך ישר בקרנית. חיתוך שקצותיו מהודקות זו לזו הביא לריפוי מהיר וצלקת שכמעט לא נראתה לעין. מאידך, סכין פון גרהפא הייתה יכולה להביא לאסונות איומים.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

עד קבלת שיטת הקֶרָטום והמספרים בתחילת שנות 1940, חלק חיוני של ניתוח הקטרקט היה שליטה בסכין פון גראף לחיתוך הקרנית.

 

עד שהגיע לגיל 39, פון גרהפא היה כבר אישיות בינלאומית ייחודית וכיהן בתור יושב ראש ומנהיג הקונגרס הבינלאומי השלישי לרפואת עיניים שנערך בפריז ב-1867. הוא קרא בכנס ארבעה מאמרים, כולל תיאור קלאסי של גבשושיות על ה-choroid, אבל תרומתו החשובה ביותר הייתה הצגת ה"הוצאה הליניארית המותאמת" שלו כטכניקה חדשה לניתוחי קטרקט. במשך שנות חיו הקצרות תרומתו לרפואת עיניים היתה מגוונת. שמו נזכר בסימן פון גרהפא בזפק עם בלט העין וביישום האופטלמוסקופ.

 

 

עידן העדשות התוך-עיניות (IOL)

 

סר ניקולס הרולד רידלי היה רופא עיניים אנגלי אשר עבד כמנתח בבית חולים לעיניים מורפילד (Moorfield) ובבית חולים סיינט תומאס (St. Thomas) בלונדון והתמחה ברפואת עיניים. רידלי היה החלוץ הראשון בניתוחי השתלת עדשות תוך-עיניות מלאכותיות לחולי קטרקט. 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 ניקולס הרולד רידלי

 

 

מתוך אי-שביעות רצון מחדות הראייה הלקויה ומקרי אובדן ראייה דו-עינית בעקבות הוצאת קטרקט, כבר בשלבים מוקדמים של הקריירה שלו הוא צפה שימוש בעדשה מלאכותית. מחקרו קיבל תמריץ מאמירתו, המפורסמת היום, של סטודנט לרפואה שאמר שחבל שאי אפשר להחליף את הקטרקט שזה עתה הוצא מן העין בעדשה נקיה. רידלי תיאר את האספקטים של הבעיה שלו והצורך למצוא חומר לא פעיל למה שיהיה גוף זר תוך-עיני. הוא קיבל השראה בבחירת החומר פולימתילמתאקרילאט (PMMA) שנהפך במרוצת השנים לסטנדרט-הזהב מבין החומרים ששימשו לייצור עדשות להשתלה.

 

רידלי הבין כי ניתן להשתמש ב-PMMA לצורך יצור עדשה תוך עינית לאחר שצפה בפציעות עיניים אצל טייסים בחיל האוויר המלכותי. כאשר חופות הפלסטיק של המטוס נפגעו מכדורים, הן לעיתים התנפצו בהשאירן חתיכות קטנות של PMMA בעיני הטייסים. רידלי בדק ומצא שעיני הטייסים הסתדרו עם אותן חתיכות ולא דחו את ה-PMMA האינרטי וזה נתן לו את הרעיון. בשנות הארבעים של המאה העשרים הוא הציג את רעיון ההשתלה של עדשה תוך-עינית שאפשרה שיקום ראייה יותר יעיל ונוח אחרי ניתוח קטרקט. וכך, ב-29 בנובמבר 1949, הרולד רידלי השתיל בהצלחה את העדשה התוך עינית הראשונה בבית החולים סיינט תומאס בלונדון.

 

ב-1950 הוא השתיל עדשה מלאכותית בעין לצמיתות. העדשה הראשונה יוצרה על ידי חברת ריינר הבריטית. למרות הצלחתו של רידלי, הטכניקה לא נקלטה בקהילת רפואת העיניים הרחבה במשך כמה עשורים, מכיוון שרבים התנגדו לרעיון של השתלת עדשה מלאכותית.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

ההשתלה הראשונה לצמיתות של עדשה תוך-עינית, 8 בפברואר 1950

 

 

בשנת 1951, רידלי הציג את מאמרו "עדשות אקריליות תוך-עיניות" בקונגרס לרפואת עיניים באוקספורד, שהתקבל בהתנגדות ניכרת מצד עמיתיו המקצועיים. יתר על כן, עבודתו של רידלי גונתה ותוארה כפזיזה בשנה שלאחר מכן, בפגישת האקדמיה האמריקנית בשיקגו. למרות זאת, ב-1952 בוצעה ההשתלה הראשונה של IOL בארה"ב, בה עדשת רידלי-ריינר הושתלה בבית החולים לעיניים ווילס בפילדלפיה. רידלי המשיך לפתח תוכניות מקיפות לניתוחי קטרקט עם השתלות תוך-עיניות וסלל את הדרך לטיפול זה.

 

אחרי שנים של התקדמות, כשרידלי ואחרים המשיכו לעבוד כדי לעדן את הניתוח אשר המשיך לקבל התנגדות ניכרת וארוכת-שנים מצד הקהילה הרפואית, התקיים ב-1966, הסימפוזיון הבינלאומי הראשון לעדשות תוך-עיניות והשתלות בחברה הרפואית המלכותית בלונדון, ובאמצעותו הוקם המועדון להשתלה תוך-עינית (IIIC), כאשר רידלי היה נשיאו הראשון.

 

פיטר צ'ויס, תלמידו של הרולד רידלי, פיתח כמה מודלים של עדשות תוך עיניות, אבל לא הוציא פטנט על רובם. המודל שנקרא Choyce Mark IX, שיוצר על ידי חברת ריינר לעדשות תוך-עיניות, הייתה העדשה הראשונה שקבלה את אישור ה-FDA האמריקאי לשימוש להשתלה תוך עינית ב-1981, שלושים ואחת שנים אחרי השתלת העדשה הראשונה. 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 פיטר צ'ויס

 

ניתוח הוצאת קטרקט עם השתלת עדשה תוך עינית הוא כיום הניתוח השכיח ביותר בין ניתוחי העיניים ובכלל. רידלי פרש משירותו בבית החולים NHS בשנת 1971 וקיבל פרסים רבים במשך 29 השנים הבאות. הוא היה חבר בקולג' המלכותי של מנתחים וחבר בחברה המלכותית. בפברואר 2000 קיבל הרולד רידלי תואר אביר מידי הוד מלכותה המלכה אליזבת השנייה בארמון באקינגהם בלונדון. סיר הרולד רידלי התגורר ב-Wiltshire עד מותו ב-25 במאי 2001.

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

 

בעבודתו שינה רידלי את רפואת העיניים. המצאתו סיפקה לא רק שיקום ראייה מעולה למטופלי קטרקט לדורות הבאים, אלא גם הייתה הגורם העיקרי בשינוי פני רפואת העיניים. העובדה שהשתלת עדשה היא במידה רבה הניתוח השכיח ביותר ואחד המצליחים ביותר בין כל ניתוחי העיניים יצר למעשה קומפלקס רפואי-תעשייתי. במונחים עסקיים, עדשות תוך עיניות נעשו ל"מוצרים" שאפשר לשווקם לבסיס רחב של צרכנים.

 

התגלית של רידלי משפיעה למעשה על כל בני האדם. מיליוני אנשים משקמים מדי שנה את ראייתם באמצעות ניתוח קטרקט בשיטתו של רידלי ברחבי העולם. הפרוצדורה עברה דרך ארוכה וכיום מבצעים אותה תחת הרדמה מקומית, כך שהיא מבוצעת באשפוז יום והמטופל יכול לחזור הביתה ביום הפרוצדורה. שיקום הראייה מהיר ומטופלים רבים משיגים רמה מצוינת של חדות ראייה כבר בימים הראשונים אחרי הניתוח.

 

 

טכניקת פאקואמולסיפיקציה מודרנית:

הסרה כירורגית של עדשת העין על ידי פירוקה והסרתה בשאיבה

 

צ'ארלס ד. קלמן (1930-2004) נולד בארה"ב. הוא השלים את התמחותו ברפואה בבית החולים Kings County בברוקלין ואת התמחותו ברפואת עיניים ביצע בבית החולים לעיניים ווילס שבפילדלפיה. הוא התחיל את עבודתו ברפואת עיניים בפרקטיקה פרטית בעיר ניו יורק ב-1960. ב-1962 ד"ר קלמן המציא את ה-cryo-probe, מכשיר ניתוחי דמוי עט דק הנצמד לעדשה על ידי הקפאה ומאפשר משיכה והוצאת העדשה עם הקופסית. שיטה זו להוצאת קטרקט הייתה בשימוש נרחב ביותר בעולם עד 1978 בערך, כאשר היא הוחלפה על ידי הוצאת קטרקט אקסטרה-קפסולרית באמצעות פאקואמולסיפיקציה.

 

ד"ר קלמן פיתוח את הפאקואמולסיפיקציה בשנת 1967 אחרי שקיבל השראה ממכשיר האולטרה-סאונד של רופא השיניים שלו. טכניקה זו השתמשה בגלים על-קוליים כדי לפרק את הגרעין הקשה של העדשה הסקלרוטית בכדי להסיר את הקטרקט בחתיכות קטנות דרך חתך קטן בקרנית ובקפסולת העדשה.

 

שיטת הפאקואמולסיפיקציה של קלמן הפכה את הניתוח להיות הרבה יותר נוח עבור המטופלים. ד"ר קלמן קיבל את המדליה הלאומית לטכנולוגיה מהנשיא ג'ורג' וו. בוש בשנת 1992 והתקבל בפברואר 2004 לאולם התהילה של הממציאים הלאומיים באקרון, אוהיו.

 

 

 

ההיסטוריה של ניתוחי קטרקט

 

צ'ארלס ד. קלמן (מימין), לצד מכונת הפאקואמולסיפיקציה הראשונה מ-1967

 

 

במרוצת השנים, ההתקדמות בטכנולוגיה וטכניקה הובילה להגדלה דרמטית בפופולריות של שיטת הפאקואמולסיפיקציה תוך עליית רמת הבטיחות והיעילות. יחד עם טכניקות מודרניות, היה צורך אינטגרלי להגן על הקרנית למען הצלחת הניתוח בעיניים עם עדשות טבעיות סקלרוטיות (קשות). פותחו חומרים וויסקואלסטיים, ג'לים שקופים בעלי צמיגיות ואלסטיות המשמשים למילוי חלל העבודה בעין והגנה על הרקמה תוך-כדי הניתוח. טכניקות כירורגיות משופרות להסרת הקפסולה של העדשה הקדמית הקטינו את שכיחותם של סיבוכים קפסולריים תוך כדי ניתוח ולאחר הניתוח. פירוק ושאיבת הגרעין, שבוצעו בעבר בעיקר בלשכה הקדמית של העין, מבוצעות כיום בחלק האחורי, תוך הקטנת הנזק לאנדותל הקרניתי. מבנה החתך הקרניתי המשופר מאפשר שליטה ובטיחות גבוהים יותר תוך כדי הניתוח, סיום הניתוח ללא תפרים וזמן החלמה קצר יותר. לעדשות התוך-עיניות דהיום עיצוב האופטי מתקדם  ומרכוז מדויק של העדשה אחרי הניתוח. התפתחות מתמשכת של טכנולוגיה זו מבטיחה לשפר עוד ועוד את התוצאה למטופל בניתוח קטרקט.

 

 

 

 איכות ראייה וניתוחי קטרקט

 

 

לקביעת תור לבדיקה,

השאירו פרטיכם וניצור עמכם קשר תוך שני ימי עבודה.

במקרים דחופים יש להתקשר ישירות למרפאה.