מומחי רשתית על הטיפול בפלוטרס
הוויכוח בעניין ניתוח לטיפול בפלוטרס – Floaterectomy
(באנגלית Floaters, 'צַפוֹנִים').
השאלה האם לבצע floaterectomy (הסרה כירורגית של גופים צפים בזגוגית) בעין שהיא בריאה מלבד עניין זה, היא שאלה שנויה במחלוקת בכירורגיה ויטריאו-רטינלית. מה שנחשב על ידי מנתחים אחדים כפרוצדורה רפואית לגיטימית המשפרת את איכות חיי המטופל, נחשבת כפרוצדורה קוסמטית בעלת סיכונים לסיבוכים רציניים.
בהקשר זה טענו הרופא תומאס וולפנסברגר מבית החולים לעיניים ז'ולס גונין בלוזאן, שוויץ, והרופא אליסטיר ליידלו מלונדון איי קליניק, בדיון של ה-Amsterdam Retina Debate שהתנהל בכנס יורו-רטינה ה-14 בלונדון.
ד"ר וולפנסברגר טען בזכות השימוש בפרוצדורת ה-floaterectomy, ואילו ד"ר ליידלו טען נגד השימוש בה.
"רבים מהמטופלים עם גופים צפים בזגוגית (floaters) המתחננים לעזרה. אנו, כמנתחי זגוגית-רשתית, יכולים לספק את הטיפול היחיד בגופים צפים אלו, טיפול שהוכח בפועל שהוא עובד," קבע ד”ר וולפנסברגר.
הוא סקר את העדויות המופיעות בספרות התומכות ב-floaterectomy, בהצביעו על רמות גבוהות של שביעות רצון מצד המטופלים ורמת סיבוכים נמוכה.
"הרוב המכריע של המטופלים שטופלו בפרוצדורה זו מדווחים כי הניתוח מוצלח מאד במונחים של שיפור בתסמיני ראייה וביחס לכאב סמוך לניתוח ומאוחר יותר," הוא הוסיף.
ברוח דיון בריטי קלאסי עם קורטוב של הומור, מנה ד"ר וולפנסברגר בסדר עולה של חשיבות את "חמשת הסיבות העיקריות מדוע אני מבצע את פרוצדורת ה-floaterectomy".
סיבה מס. 5: "מטופלים עם גופים צפים סובלים יותר ממה שתדעו אי פעם, אלא אם כן יהיו לכם גופים צפים בעיניכם."
סיבה מס. 4: "עשרות שנים של ניסיון ניתוחי הובילו לטכניקה של floaterectomy."
סיבה מס. 3: "סיכון הוא חלק מהחיים! הערכת הסיכון היא עניין אישי מאד. העדר גופים צפים יכול להיחשב כחיים חדשים עבור מטופלים אחדים."
סיבה מס. 2: "הרוב המכריע של המטופלים, עד 95%, רואים את הניתוח כמוצלח מאד."
ולבסוף, סיבה מס. 1 למה כן להשתמש בפרוצדורה של floaterectomy: "חוץ מ-enucleation (הוצאת גלגל העין), floaterectomy היא הפרוצדורה הניתוחית היחידה ברפואת עיניים המבטיחה רמה של 100% הצלחה אנטומית."
הערה הומוריסטית זו התקבלה במלמולים וגיחוכים עמומים ברחבי האולם ההומה מאדם. "כמובן, אם אתה רוצה להימנע מכל הסיכונים, אל תנתח," סיכם ד”ר וולפנסברגר.
הגישה השמרנית
ד”ר ליידלו פתח באומרו: "הסיבה מס. 1 של מתנגדִי היא פשוט לא נכונה. שום פרוצדורה ברפואה איננה בעלת הצלחה של 100%." בהמשך הוא טען: "נוכחתי לדעת שכמעט לא ניתן לנצח בוויכוח ביחס להיבט זה בניתוחי זגוגית ולכן החלטתי לשנות את הטקטיקה שלי. טענתי תהיה ש- floaterectomy מוצדקת לעיתים נדירות," הוא אמר. " floaterectomy היא ללא ספק אפקטיבית אם אינה כרוכה בסיבוכים, אבל אני מאמין שאין להמעיט בערך הסיכונים. לעיתים קרובות המחקרים לא לוקחים בחשבון את הסיבוכים לטווח ארוך, סיבוכים היכולים לכלול הפרדות רשתית עד 10% מהמקרים במשך חמש שנים לאחר הניתוח. לנוכח הערכה זו, פחות מ-10% מהמטופלים המתלוננים על גופים צפים, בוחרים בסופו של דבר לעבור ניתוח."
ד"ר ליידלו הדגיש את חשיבות הבחירה הנכונה של המקרים המתאימים לניתוח, במיוחד ביחס למצב של הזגוגית האחורית. הטיפול מתאים במיוחד במקרים של רבדים סינרטיים בחלל הזגוגית, בניגוד לגופים צפים הקשורים להפרדות זגוגית אחורית (PVD). הסימפטומים העיקריים אצל מטופלים עם PVD יעברו בדרך כלל באופן ספונטני.
"כמובן, קיים צורך להוציא מהכלל מקרים של uveitis (דלקת הענבייה) כגורם פוטנציאלי לגופים צפים ולערוך בדיקה מקיפה לגילוי פתולוגיה רטינלית," הוא אמר.
ד"ר ליידלו הזהיר גם מפני אי-התאמה בין הסימפטומים של המטופלים והסימנים התוך-עיניים בבדיקה.
"סומטיזציה אינה בלתי שכיחה. הפרעת חרדה דיכאונית (Anxiety Depressive Disorder) שכיחה יותר באוכלוסיית המטופלים המדווחים על floaters ולכן יש לשים לב למטופלים שאצלם השינויים הזגוגיתיים לא כל כך מובהקים כמו הסימפטומים שלהם. "כאשר אני חושד שזה המקרה, יתכן שהפתולוגיה הראשונית יכולה להיות פסיכולוגית, לא זגוגיתית."
כאשר אני בודק מטופל סימפטומטי עם גופים צפים ברורים הנראים בבדיקת הזגוגית, אני מעריך שההפרעה בראייה אמתית, ואם בדיקת הרשתית תקינה, אני מיידע אותם שקיימת אפשרות לעזרה בניתוח אם יתעורר הצורך. אחרי כן אני משחרר אותם."
בהתייחסו לנתונים שלו, הוא הסביר ש: "הפרדות זגוגית אחורית (PVD) נמצאת אצל 75% מהמטופלים עם גופים צפים שפונים לבדיקתי, ובערך אחד מתוך 20 מהם ירצה ניתוח בסופו של דבר. ל-25% המטופלים הנותרים יש גופים צפים סינרטיים, ובערך אחד מתוך שלושה ירצה ניתוח. אני מנתח רק לאחר דיון מאד מקיף לגבי הסיכונים."
הדיון בסופו של דבר הסתיים בתיקו, כשכל טוען קיבל 50% מקולות המצביעים באולם. לא יכולתי שלא להסכים אם גישתו של ד"ר ליידלו, ולהציע floaterectomy למטופלים אך רק במקרים מיוחדים.