פינה של היסטוריה

מאורעות 1936:

אחד מגילוייהם הראשונים והבולטים של המאורעות היה אופיים הקנאי הגזעני, שהיה מכוון נגד עצם קיומם של היהודים בארץ והתבטא ברצח יהודים בודדים ובניסיונות להשמיד רכוש יהודי ויישובים יהודיים בודדים.

הטרור האנטי-יהודי פגע כמעט בכל נקודות היישוב ונמשך בשיטתיות כל ימי השביתה הערבית. בחודש הראשון למאורעות היו אלה בעיקר פגיעות ברכוש. המכה הראשונה שנחתה על היישוב הייתה מכת ההצתות. מאות דונמים של תבואה עלו באש בגליל, בעמק, בשרון ובשפלה. מטרה אחרת למשחיתים היו יערות הקרן-הקיימת לישראל, שנשתלו בעמל רב על מורדות ההרים הצחיחים. יער בלפור על יד גניגר ויער משמר העמק נפגעו קשות על ידי בני הכפרים הסמוכים. המכה השנייה הייתה גדיעת עצים. בלילה אחד היה עמל שנים רבות הולך לטמיון פרדסים וכרמים נחרבו. היו לילות בהם הושמדו אלפי עצים נושאי פרי. רב במיוחד היה סבלו של גוש חרוד, שהיה פרוץ בפני שבטי הבדווים מעמק בית שאן והפלחים מהר הגלבוע. גם בערים ניטשה מלחמת ההצתות והרס הרכוש. בתי חרושת ומחסנים שבגבולות היישוב היהודי נשרפו ונשדדו. בין השאר נהרסו מחצבות היהודים בכפר מגדל צדק, מעשה שפגע קשות בענף הבנייה באזור תל אביב.

פרשה בפני עצמה הייתה הניסיון להפסיק את התחבורה היהודית בדרכים. חבורות מזוינות קטנות יצאו אל ההרים ומאחורי הסלעים היו משלחים את כדוריהם בכל מכונית חולפת בכביש. בערים המעורבות וסמוך לכפרים זרקו הערבים אל המכוניות פצצות פרימיטיביות. המכוניות היהודיות החלו נעות בחלונות מכוסים רשת מגן. במהרה הוחל בשריון המכוניות. שני הכבישים החיוניים ביותר ליישוב היהודי, כביש יפו ירושלים וכביש יפו חיפה, עברו בשטחים ערבים הרריים. הכביש מיפו לחיפה התפתל אז בין הרי שומרון, והמכוניות הנוסעות בכביש ירושלים היו מסתכנות בהיכנסן לשער הגיא (באב-אל-ואד), או לפיתולים שבין הר הקסטל למוצא.

אם לא הצליחו הערבים לנתק את התחבורה היהודית בשום מקום, היה זה בראש ובראשונה הודות לנהגים, שהמשיכו בעבודתם ורשמו דף גבורה ראשון במאורעות אלה. עקשנותם ואומץ לבם אילצו את השלטונות לתת כעבור זמן מה משמרות צבא לשירותי הנוסעים והמשאות. התחבורה אורגנה בשיירות שיצאו פעם פעמיים ביום, כשהן מלוות מכוניות משטרה או צבא ואווירונים מסיירים לפניהם.

מסילות הברזל שימשו גם הן מטרות לכנופיות. מחבלי המסילה באו מן הכפרים והערים הסמוכות אליה. רכבת משא הורדה מן הפסים סמוך ללוד ב-25.6.36 ושני חיילים בריטים ונהג הקטר הערבי נהרגו. לוד קיבלה את עונשה: חיפוש צבאי מלווה פיצוץ בתים, הרס רב ופגיעות בנפש, וקנס קיבוצי של 5000 לא"י הוטל על העיר. למרות החבלות נמשכה תנועת הרכבות, בהפסקות קצרות, כל ימי המאורעות, עובדה שהיה לה ערך כלכלי רב וגם חשיבות מדינית ופסיכולוגית.

במאורעות תרצ"ו לא נעשו ניסיונות לכבוש ולהחריב יישובים יהודיים, בנוסח מאורעות תרפ"א ותרפ"ט, כי הערבים פחדו מפני כוחות המגן היהודים. במקום התקפות הסתפקו ביריות הטרדה, אשר הפכו מנגינות קבע, שחזרו לילה לילה.

בחודש השני למאורעות התחדש הטרור האישי, שהציב לו למטרה להרוג יהודים בודדים על מנת להטיל אימה על היישוב כולו. לאחר ששני יהודים עוברי אורח נהרגו בסמטאות העיר העתיקה, ירו טרוריסטים ערבים ממכונית אל קהל שיצא במוצאי שבת ה-16 במאי, מקולנוע "אדיסון" בירושלים, הרגו שלושה יהודים וחמקו. בחודש אוגוסט הגיע הטרור לשיאו. הטרוריסטים שמו מצור על כל הדרכים המובילות ליישובים ולשכונות היהודיות וחיפשו קרבנות: בחור יהודי שיצא לטייל עם אשתו, פועלים שיצאו בבוקר לעבודתם, איכר שחזר מן השוק לביתו וכדומה. פצצות הוטלו באוטובוסים יהודים בשערי הערים הגדולות. ב-13 באוגוסט פרצה כנופיה מזוינת לרובע היהודי בצפת, ירתה וזרקה פצצות. משפחה יהודית, אב ושלושת ילדיו, נרצחה במרחק מטרים מועטים מתחנת המשטרה בעיר. למחרת השמידה כנופיה מהכפר טירה מכונית על ארבעת נוסעיה, שנסעה מחיפה לנקודת ישוב  חדשה יערות הכרמל, וב-21 בחודש נהרגו ארבעה פועלים שחזרו מעבודתם בפרדסי כפר סבא.

רצח האחיות הרחמניות מרתה פינק ונחמה צדק היווה שיא במעשי הזוועה של הטרור הערבי. האחיות, שהיו באות יום יום לעבודתן בבית החולים הממשלתי בלב יפו לטפל בחולים ערבים, היו מטרה נוחה לכדוריהם של ה"פטריוטים". הרצח בוצע ב-17 לאוגוסט לפנות ערב, בעת שבאו לעבודתן במשמרת הלילה. רגע נדמה היה, כי  הערבים עצמם הזדעזעו לשמע הפשע. אולם במהרה טענו העיתונים הערבים כי "אין איש יודע מי ירה באחיות היהודיות" ו"אפשר שגורמי הרצח היו פרטיים".

עד תום השביתה הערבית נהרגו כ-80 יהודים וכ-400 נפצעו. הושמדו 1700 דונמים שדות תבואה ומאתיים אלף עצים. נערכו כ-380 התקפות על אוטובוסים ורכבות. כל הפעולות הללו היו מכוונות לשבור את רוחו של היישוב היהודי ולהפיל עליו את אימת הערבים. הם היו מעין רמז למה שמצפה ליישוב אם ישתלטו הערבים על הארץ. מבחינה זו החטיאו עושיהם את המטרה. הטרור חיזק את כוח התנגדותו של היישוב היהודי והגביר את רצונו לחשל את כוח הגנתו.

​

​